זרִיחַתָה.

מדבר

גדול

שקט

מזכך

מרגיע

שליו

משטח את הנפש ואת הנשמה.

מדבר מרפא.

צבע של אבן חול, מי ידע שלצבע אבן חול יש כל הרבה שקט? כל כך הרבה עצמה. כל כך הרבה צבע.

הנשימה משתנה. נרגעת. באופן מיידי.

חבורת נשים בקשת גילאים מופלאה.

באנו ממקומות שונים, עם צרכים שונים, כשדבר אחד משותף לכולנו,

באנו לקבל.

להרשות לעצמנו לקבל.

העצמה היא לא מיידית, גם החיבור לא.

ואז זה קורה, כשאת לא מצפה, הכח הנשי הזה, החוזק שעצמתו היא החולשה, הפגיעות, המקום בו אנחנו מרגישות מוגנות ומרשות לעצמנו לבטא פגיעות,

שם, אז, כשאינך מבחינה, כשהפסקת לעמוד על המשמר, פורצת לה העוצמה הנשית, במלואה; התמיכה, הנתינה ללא דרישה לקבל חזרה, שנותנת לך להרגיש חלק מגוש אחד פועם וכואב וזועק, ונלחם ואוהב, כל כך אוהב, ונמצא שם פשוט בשביל לתת. נמצא שם בשביל לקבל.

היה לי העונג לבלות בחברת שש נשים מופלאות, נשים מרפאות, ועוד חמישים נשים שעוצמתן היא ביכולתן לבטא את חולשתן ומשם לצמוח.

תודה לכן נשים.

תודה רבה.

אהבה גדולה שתהיה לכן.

המון אהבה.

מדבר מרפא.

תודה לך מדבר.

תודה על זיכוך הנשמה.