יש משהו מאוד טבעי, שקורה בכל דקה, כל שנייה בין זוג אנשים- קשורים יותר או פחות, בכל קצוות תבל. חיבור פיזי פשוט, שמתחיל בפלירטוט, בחיוך, במבט, בתשומת לב. לפעמים נגמר שם, לפעמים מתממש, לפעמים נגמר ביצור חי חדש, בילד, לפעמים במשפחה שלמה, באהבה ובאושר, לפעמים הוא נגמר כבר באותו הלילה.

הכימיה שלנו התחילה בערב שבו חבר משותף הכיר בינינו, תחומים משותפים, צחוק והרבה חיוכים. הוא קצת לא מאמין לגיל שלי ואני לא לשלו. מדברים על מה שהוא כבר הספיק- החיים שלעולם לא יהיו לי, מלאים בחופש וגם בהמון בדידות, רחוק מהארץ, מהמשפחה, מהחברים, עמוס בעבודה ובחוויות חדשות בכל יום. מדברים על החיים שלי, שכוללים לימודים וחברים קרובים ומשפחה צמודה וטיולים אבל רק בארץ, חופשי אבל לא. כאילו הוא הילד ואני המבוגרת האחראית. מדברים על אהבה וזוגיות, מספרת שרק יצאתי מקשר של כמעט שלוש שנים והוא מחייך חיוך גדול, שולח את ידו ללחיצת יד ומציג את עצמו מחדש. אני צוחקת ומסבירה שאני כבר יוצאת עם מישהו, למרות שממש לא בא לי, בא לי איתו. גם על פוליטיקה ומוזיקה וסרטים וצבא, ויש קליק שנשאר לאותו ערב.

כמעט חודש אחרי, בהחלטה של רגע, נוסעים לטיול. בדרך הארוכה נכנסים כולנו לשיחה ממש אישית, על כמה ולמה ומה עשית עם מי, אני מספרת שהאקס שלי היה היחיד שהייתי איתו ואחת הסיבות שנפרדתי ממנו היא שפשוט לא היה את החיבור הזה, התחילו דיבורים על קשר רציני יותר והרגשתי שלא יכול להיות שזה זה- חייב להיות יותר, יותר רגש ויותר ריגוש ופשוט יותר. מגיעים מאוחר בלילה, יוצאים לשתות והוא מתחיל עם כל בחורה שעוברת, אבל את הערב מסיים איתי. לא יודעת להסביר איך בדיוק הגענו לרגע ההוא, משהו באלכוהול ובשחרור ובליטוף ובמשיכה המחשמלת הזאת ובנשיקה הראשונה ובנשיקה שלו על הכתף שלי אחרי שהוא גומר למרות ששנינו מזיעים כמו מטורפים. זה משהו בשיחה שאחרי ובקירבה, בזריחה שראינו צמודים ובכפיות שבאו אחר כך. ואפילו לא אכפת לי שאני כבר חודש בלי גלולות ובאקסטזה של הרגע אמרתי שלא נורא בלי קונדום. אני קונה פוסטינור ועוברת שבוע של גיהנום, אבל מרגישה שהצעד שעשיתי עם עצמי היה שווה הכל. 

עוד כמה לילות כאלה וכיף. לאט לאט, מאוד לאט, המעצורים שבי מתחילים להפרץ. אני עדיין צריכה קצת אלכוהול לפעמים, אבל לא מרגישה כאילו אני עושה משהו רע. בגיל 21 אני סוף סוף מקבלת את זה, שזה טבעי ולא אסור. וחושבת לעצמי, שאם זה ככה איתו- שהוא כייפי ומקסים, אבל סתמי ולא רציני, אז איך זה כשיש גם משיכה וגם אהבה? כשיש גם רגש נוסף?

לפני שעתיים החבר המשותף ממליץ לי להתקשר אליו, אני שואלת למה והוא אומר שאדון כימיה ביקש שאתקשר. ברקע שלו הרבה קולות והוא נשמע עייף ומרוחק. "היי מותק", הוא עונה לי, "מה שלומך?". אני קצת מופתעת ומנסה להבין, "איך יכול להיות שהבוס שלך מודיע לך שלוש שעות לפני טיסה?!". הוא כבר אחרי בידוק ביטחוני ודיוטי, אומר שלום לארץ, שוב, לזמן לא ידוע. אני מרגישה איך נהיה לי חם ברגע, למה דווקא עכשיו? ידעתי שהוא ציפור, שהוא זמני ושהוא ילך, אבל לא ציפיתי שכל כך מהר. אני מנתקת ושולחת לו סמס ארוך, שמתנצל על ההלם שהייתי בו ושולח המון חיבוקים ואיחולי הצלחה להרפתקה החדשה שלו בקצה השני של העולם. ושוב חוזרת לאותו המצב, אבל יודעת שזה קיים, שיש יותר ומגיע לי יותר. חכמה יותר כי יודעת בדיוק מה אני רוצה- צפונית למשיכה, דרומית לאהבה, משהו באמצע שהוא טבעי נורא.