שלומי שלי,

מה יהיה איתנו, הא, אהוב שלי?

נדמה לי שאתה בכלל לא תבין כמה שמחתי כששמעתי שתצא איתנו לטיול ג'יפים, זה שיוצא בדיוק ביום הולדת שלי, אם אתה עדיין זוכר.

באותו רגע, הדמיון שלי עבר את הגבול, החל לדמיין דברים שלעולם לא יקרו שוב, כאלה שאצלך רשומים כדברים שנעשו בתור טעות טיפשית ולכן אין לחזור עליהם. אז ברור לי שהם לעולם לא יקרו, לכן אני מרשה לו להתפרע, לשקוע עמוק בחזיונות על מה שיכול היה לקרות בימים ההם ומה שאולי יקרה בטיול הזה.

כי בטיול הזה, אף אחד לא יפסיק אותנו. סוף סוף נדבר על הכל, נספר מה באמת קרה שם ואם באמת כל האשמה מוטלת עליי. אני יודעת שטעיתי, נדמה לי ששנינו יודעים את זה. כי אתה באמת צדקת אז, במה שאמרת לי, שאני אף פעם לא אתן לך לחדור אליי, עד הסוף, לעבור את כל הטירופים האלה שלי ולהכניס אותך אל תוך הלב שלי, כל כך רצית לדעת מה כואב לי, רצית שאני אספר לך. מעולם לא בטחתי וסמכתי מספיק על אדם בשביל לתת לו את הכניסה לחדר האורחים שבליבי. נדמה לי שגם אין אדם כזה בעולם שלי- לא אתה, ולא אישתי, ולא אורי, וגם לא אופיר.

אני יודעת כמה ניסית, כמה השקעת את כל הנשמה שלך בי, ובכל זאת, הכל זה בגלל פאק אחד שלי שטמוע עמוק בתוכי. והוא מנגנון שמתחרפן כשהכל נעשה כל כך קרוב ואמיתי, הוא בונה את כל החומות האלה, לא נותן לשום נפש לעבור דרכן ולראות מה באמת מתרחש מעבר. הוא מתחרפן עוד יותר ברגעים אינטימיים, אלה שאני לא מתחברת אליהם ולכן מעולם לא הצלחת לספק אותי, הרגש שלי לא היה מעורב בעניין, אתה מבין? זה היה רק בשביל שאתה תרגיש טוב, שאתה תסופק. אני מעולם לא רציתי בזה.

אתה הרי זוכר מה קרה אז, איך אפילו להסתכל לך בעיניים לא הייתי מסוגלת, עד שהגענו לרגע כל כך יפה, כל כך טהור, כל כך שלנו. ראית איך לא הייתי מסוגלת, היינו כל כך קרובים לשם, למעשה, ואני השתפנתי, ברחתי, בכיתי, שתקתי, נסגרתי, ננעלתי. ושאלת עשרות פעמים מה קרה, ואם זה משהו שעשית או משהו שאמרת או בגלל שאני פשוט לא נמצאת איתך על אותו שלב במפה, אמרת שתחכה לי, שכלום לא קרה.

לא הבנת מה קורה לי. נדמה לי גם שמעולם לא תוכל להבין את הבריחה הזאת, הבושה הזאת, השנאה הזאת, הגועל הזה. אני פשוט לא מסוגלת שאתה אתה או מישהו אחר יראו אותי כזאת, כל כך פגיעה וכל כך חשופה, ושוב, זה רק בגלל החומות האלה שלא בוטחות בך, בגלל שאני לא בוטחת בך. והלוואי שהיית יכול להבין את זה לבד, בלי שום מילים, כי אז תהיה בדיוק מושלם בשבילי למרות שאני פשוט בחיים לא אהיה ראוייה לאדם כמוך. וזאת האמת שלנו. ושני כל כך צחקה כשאמרתי את זה, "על מה את מדברת? תמיד הסתכלתי מהצד ושאלתי את עצמי 'מה היא עושה איתו?' ולא ההיפך. מתי תביני שאת הרבה מעבר?".

ורק שנה אחרי, אני מוכנה להודות מול עצמי ומולכם, יקרים שלי, שזה לא משהו אצלך. זה לא שאתה לא טוב לי, הרי כבר אמרתי לך שמבחינתי אני לא ראוייה לך, זאת הבעיה אצלי. זאת השנאה העמוקה הזאת. וזה לא משנה כמה תגיד לי "יפה שלי" ובאמת תתכוון לזה, כי בסופו של דבר, היית מאוהב בי וכל אהוב רואה באהובתו את כל היופי של העולם, גם אם היא דליה איציק. וזה לא משנה מה אבירן יגיד ומה רוית תגיד ומה שני תגיד ומה אישתי ומה אורי ומה אורטי ומה ליהי ומה כל האנשים סביבי יגידו. היא תמיד תשאר שם.

הורסת את הכל, גורמת לי לשנוא את עצמי עד כדי כאב, גורמת לי לקנא לך כל כך ולא לסמוך עלייך כל כך, עד שאני אצליח לדמיין אותך עם אותה אחרת, האקסית שהצל שלה תמיד דרך על שנינו, גורמת לי לרצות לשנות בי כל כך המון. כי הכל פה דפוק ואין פה שום דבר טוב. והשנאה הזאת תגרום לחוסר בטחון הזה, תבנה חומות והרים, ואת הבדידות שמתלווה להם, תגרום להכל להרקב מבפנים.

ויכולתי לדמיין את שנינו בתוך השקי שינה, מקום מבודד, החבר'ה ליד המדורה הרחוקה ואנחנו מדברים ואתה מחייך ומחמיא לי ואני מסמיקה ומחייכת את החיוך שאתה כל כך אוהב ואני כל כך שונאת. ועוברים שוב אחורה, מנתחים כל רגע בעבר המשותף שלנו, ואתה עדיין לא מבינה למה, כשהכל כבר היה קרוב לרגע ההוא ותפסת את הסנטר שלי כדי שאני אביט בך ואבין כמה שאתה אוהב אותי, נחנקתי וברחתי. ולוקח לי המון זמן להסביר לך הכל ובכל זאת, אתה מצליח להבין. והכל חוזר שוב להיות ביחד והאצבע שלך שוב עוברת על השפתיים שלי. ואחרי עוד כמה זמן היד שלך על הירך שלי ואני לא נחנקת, לא כואבת, לא צועקת עמוק מבפנים. אתה מחזיק לי את היד ומרגיע אותי, יודע שמחר בבוקר, כשנתעורר, הכל יהיה בסדר.

יכולתי לדמיין את זה,

אבל זה פשוט היה יפה מדיי.

יפה מדיי ובלתי אפשרי.

ובאמת מעניין אותי לדעת מה יקרה שם.

ובשירים מהסוג הזה, כל כך חשוב לקרוא את הכוונה שבין השורות.

ברי סחרוף גאון.

"אל תחפש רחוק, תישאר קרוב,

כי ככה זה.

לאהוב את עצמך, לא מול המראה,

תכנס בתוך, כן זה יכול להעיר אותך.

בוא, בוא ותעזור לשפוך טיפה של אור

לתוך החור החשוך הזה.

רק אל, אל תיסע רחוק, לא, אל תעזוב,

כי ככה זה, לאהוב אותך.

תסתכל לה בעיניים, תינשך את השפתיים,

עד שזה יכאב לך, קצת, בתוך תוכך היא מחכה

שתקפוץ אל תוך המים ותפקח את העיניים,

עד שזה ישרוף לך, קצת, בתוך תוכך, תדע.."

(ברי סחרוף- ככה זה).