8/2006
רוח נוסטלגית
עכשיו חזרתי מפגישת המד"צים האחרונה שלנו, והמדריכים המשוגעים שלי עשו מזה טקס שבו הם נתנו לכל אחד מתנה קטנה כזאת, שאמורה להגיד עליו הרבה.
לאורי הם נתנו אוטו צעצוע כי היא תמיד רוצה טרמפ ובלי קשר, היא אוהבת מכוניות. לאישתי הם נתנו פאזל כי היא זאת שמחברת את כולם וסתם כי לא יזיק לה להירגע מדי פעם ("ריפוי בתעסוקה", אהבתי את זה). לאורטי הם נתנו בובה ורודה וקטנה כזאת כי היא אולי היחידה שלא עצבנית אצלנו ותמיד שמחה. לטומי הם נתנו עט שכשפותחים אותו הוא מתפוצץ כי הוא לא מפסיק לפוצץ דברים. לשלומי הם נתנו בובת סופרמן כי הוא תמיד נלחם במה שלא טוב לו ולאנשים שהוא אוהב. ולי, לי הם נתנו בובת חד קרן כי "יש בך הרבה טוב ואהבה וצדק ואת תמיד מקרינה את זה החוצה".
זה סתם העלה בי חיוך גדול, לדעת שאני עדיין עושה טוב למישהו.
_______________________
וישבנו כולנו בגינה בהרכב מלא פלוס טומי, שני, ליהי, שלומי ואביעד. והרוח הירושלמית עשתה לכולם נעים בשיער, הייתה אווירה טובה. אביעד הוציא נרגילה, שלומי את הסיגריות והביא לי אחת. צחקנו והעלנו זיכרונות מהקורס שהיה לפני שנה, נדמה לי שחודשים לא הייתי כזאת שלווה ומאושרת. זאת הפעם הראשונה שיצאנו באותה חבורה מאז שנפרדנו, התגעגעתי כל כך לשטויות הדביליות שלו, אפילו לזה שהוא מוריד את המכנסיים כל עשר שניות. היו חדשים לי כל הצחוקים שסובבים סביב זה שפעם היינו חברים שכללו בעיקר ירידות הדדיות כאלה (בזמן שאביעד כמובן מחמם...), וגם לזה שהוא קורא לי נטשה, זה היה חסר לי כל כך. הוא היה חסר לי כל כך.
ואחר כך הלכנו כולנו לפארק, ויצא לנו לשבת לבד על הספסל. ושוב נשענתי עליו, והוא העביר את היד בחיבוק מאחוריי, שמענו באמ.פי של טומי (והוא לא הפסיק להתלונן על כמה שטומי הומו עם הריטה שלו), ואני העברתי את האצבעות שלי על הזרוע שלו וצמררתי אותו. היה נדמה כאילו הכל כמו פעם. אתם מכירים את הרגעים האלה שאתם יושבים עם האדם הזה שאתם כל כך אוהבים, מדברים איתו, צוחקים איתו, שומעים איתו מוזיקה, נוגעים בו, והכל נראה פתאום רגיל ונורמלי וטוב, ואתם פשוט לא רוצים שזה יגמר?
ובפעם הראשונה מאז ישבנו בלי יותר מדיי רגשות ובלי בכי ובלי שנאה, ישבנו ודיברנו על הכל. על מה שקרה אז ועל מה שקרה מאז הפרידה. הוא סיפר לי כמה החברים שלו בעבודה ירדו עליו ("מה אתה מפגר?! למה עזבת אותה?!"), אני אמרתי לו שהבנתי הרבה מאז, שלמדתי את הלקח ובכלל, נדמה לי שזה לטובה שנפרדנו, אחרת הוא סתם היה ממשיך לסבול מהיחס החרא שלי ואני משלו.
והכאיב לי, כל כך הכאיב לי כשהוא אמר את המשפט הזה, "את יודעת, אם היית אומרת לי בערב ההוא שנפרדנו להשאר איתך, הייתי נשאר. זאת את שבחרת לברוח ממני ולא להסתכל אחורה כשקראתי לך".
בחיי, אני לא מצליחה להבין אותך. אמרת שהבעיה הייתה שפשוט לא נלחמתי עלייך. אבל כשהזכרתי לך את הלילה שבו התפרקתי, שתקת ובלילה ההוא, פחות משבוע אחרי הפרידה שלנו, השפלתי את עצמי לרגלייך, בחיים שלי לא ירדתי לרמה כזאת נמוכה. התחננתי אלייך שתחזור אליי, בכיתי, צעקתי, נפלתי, נישקתי את העפר שסביבך. זה לא נשמע לך 'אל תלך ממני'? מה עוד הייתי צריכה לעשות בשביל להחזיר אותך? הרי בעצמך אמרת שהיית חוזר אליי, אם הייתי נלחמת ובאמת רוצה.
-
"עזבי אותך, אישתי, הוא סתם מדבר בלי לשמוע את עצמו. תאמיני לי, את עשית הכל בשביל להחזיר אותו אלייך. הוא לא רוצה? הוא הפסיד. תגידי, לא אמרת בכלל שעברת הלאה ממנו? שבחיים לא תחזרי אליו?".
הייתי נותנת הכל בשביל לחזור אלייך.
ואתה יודע את זה,
החיבוק שלי והמגע שלי והחיוך הדבילי והמאוהב שעדיין מרוח על שפתיי אומר לך את זה.
ואני יודעת שבאמת כאב לך כששמעת שארבעה חודשים אחר כך עדיין כאב לי ולא תיפקדתי והייתי רקובה רק בגללך, זיהיתי את הכאב שלך ב"איזה חרא, אני מצטער" שפלטת מהר.
זוכר כמה שנאת שאני אומרת את המשפט הזה באנגלית או ברוסית?
אמרת תמיד שזה הרבה יותר יפה בעברית.
וגם את זה למדתי בזמן הזה, אני יודעת למה אתה מתכוון, זה נשמע פשוט אמיתי יותר.
אתה מוכן? הנה הוא בא, המשפט הזה שאתה אוהב:
אז אני אוהבת אותך, פשוט ככה. כל כך אוהבת אותך שזה כמעט לא אנושי.
ועכשיו אני אלחם עלייך, אני מבטיחה, אני חייבת את זה בשביל עצמי ובשביל ההרגשה שלי,
בשביל לדעת שבאמת עשיתי הכל, למרות שעכשיו קצת מאוחר מדיי, בכל זאת עברה שנה.
ואני אנצח את זה והכל יהיה בסדר, הרי שנינו יודעים שאתה לא מסוגל לעמוד בפניי.
ובכל זאת, אני יודעת שהבנות ינסו לשכנע אותי להשלים עם זה ולהמשיך הלאה,
האופצייה האחרת היחידה היא למצוא מישהו אחר שיתפוס את מקומו ויהיה טוב ממנו,
יש מתנדבים? :)
"שנה אחרי שנה, וכלום לא השתנה,
גלים של אהבה, עוד נשברים בך.
מה היא מבינה? קמה ועזבה
לראות יותר משנינו, למצוא את שאיננו.
כמו חתול רחוב חייבת לאהוב
את כל מה שסביבה, את מי שלידה.
לאן הלכת, ילדה? עם מי את ישנה?
האם הוא טוב אלייך? עמוק בזרועותייך?
את עוד תיפלי עמוק עמוק, עוד תתרחקי רחוק רחוק,
וזה אף פעם לא יעבור, זה כל הזמן יחזור.
כי את תיפלי עמוק עמוק, כי תתרחקי רחוק רחוק,
וזה אומר תיזהרי, אולי אני לא אהיה שם כשתחזרי."
(דניאל סלומון- כשתחזרי).
רציתי שתדע שאני גאה בך על הציונים בבגרויות, אני יודעת שלא היה לך קל עם לשון והיסטוריה.
אני גם גאה בעצמי. וגם אבא יהיה. ולא רק על זה אני גאה בעצמי. הגעתי סוף סוף לאן שרציתי. 55 קילו. J
עכשיו נשאר לך רק לחכות לי.
| 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
