באמת טוב שהתעוררת כבר, יפה. פיטר פן כבר מזמן עזב, הוא בחר בארץ הילדות ולא בך. אל תעשי פרצוף מופתע, ידעת מההתחלה שזה מה שיקרה, כולם הזהירו אותך, לא?

למען האמת, פיטר עזב כבר לפני שנה בדיוק. כן כן, היום, בדקות האלה ממש, לפני שנה ממש, רבתם, וזו הייתה הפעם האחרונה שהתנשקתם. הפעם האחרונה שאת התנשקת. שנה. וגם שנה שלמה את מודעת למצב, איפשהו בתוכך, ובכל זאת, לא משלימה איתו, בערך כמו המצב שהיה עם האקס ההוא, פשוט העדפת להאמין שמתישהו הוא יחזור אלייך. מזל שאופיר אהב אותך מספיק בשביל לדעת לתפוס אותך ולומר לך שזה לא הולך לקרות, אחרת עדיין היית יושבת ומחכה לו, נכון שכן, תמימה טיפשית שכמותך?

ולא יודעת מה את חושבת, ונדי. אני חושבת שבגיל הזה, שנה זה הרבה זמן. 'סתכלי מסביבך, תראי את החברות שלך, כל אחת עם חבר ועוד מישהו להתפרפר איתו מהצד, מישהו שאיתו היא בוגדת בחבר, כי הן צריכות את זה, מתברר. את התנשקת עוד בזמנים שהן נגעלו לתת ידיים ועכשיו הן אלה שמתהוללות מגבר לגבר. ואת מה? את אפילו חבר אין לך, שלא לדבר על בגידות, שגם ככה לא היית עושה. מצב קצת עצוב, לא? האובססיביות שבך לעבר, מגיעה לרמות חדשות.

ומה הסיפור עם פיטר, הא ונדי? שכחת מה קרה לך איתו רק השבוע? שכחת איך הוא ישב והתחיל עם כל הבחורות סביבך, ספק אם בשביל לפגוע בך או סתם, כי הוא כזה. הוא דאג לחרמן אותן מול העיניים שלך ולהשאיר את הריח שלו על הג'קט האהוב עלייך. ואת נגעלת ממנו, מזה שפעם הוא בעצם נגע גם בך, שנתת לו להגיע עד אלייך (מזל שהוא לא הגיע עד הקצה). הוא יודע על הגועל הזה, הוא רואה הכל ואני יודעת, ונדמה לי שגם את. את נגעלת ממנו ובכל זאת ממשיכה לחכות לו, במקום להמשיך הלאה. למה לחכות לו? צאי מזה, הייתם יחד, זהו, נגמר, עבר. והרי גם אם הוא יחזור אלייך, מה שבטוח לא הולך לקרות, את לא תתני לו לגעת בך שוב. את למדת את הלקח שלך ואותו מצפון יהרוס אותך אם לא תיפעלי לפי אותו הלקח, אז מה העניין?

ומה עם גברים אחרים? חסר לך משהו? יש את ההוא, הג'ינג'י הזה, חמוד דווקא, לא? נדמה לי שהוא המרכזי בחייך עכשיו. את הרי אוהבת את זה שהוא גורם לך לצחוק ולחייך בלי הפסקה, שהוא נותן לך את כל התשומת לב הזאת. אז מה הבעיה איתו? מה זאת אומרת לא נמשכת? אין מה לעשות, מתפשרים. בחורים עם האופי שאת אוהבת אף פעם לא עושים לך את זה. את יודעת איך זה הבחורים היפים, מלאים במגנזיום במקום שבו אמור להיות השכל ומחפשים רק כוסיות. כוסיות כאלה שכשאת עוברת ליד היפים האלה, ראדר הכוסיות שלהם אפילו לא מתנדנד לעברך, הוא צועק 'נקסטטט', את כלום לידם. אז וותרי, כמו שעשית כל החיים שלך, לכי על הבחור עם האופי, המקסים, אז מה שאין משיכה, הוא ידאג לעשות אותך מאושרת, אני יודעת את זה.

תתקרבי אליו, תראי לו שאת באמת רוצה להיות איתו, והוא יבין. את עדיין פוחדת? את יודעת ממה את כל כך פוחדת? אני אגיד לך, הרי הפיצול שלך יודעת הכל, גם מה שאת מעדיפה להדחיק. את פוחדת שהוא לא יאהב אותך, שהוא לא ירצה אותך, את פוחדת שהדבר שכבר קרה לך, יקרה שוב דווקא לך. את פוחדת מדחייה, מזה שהוא סתם נחמד אלייך ואת סתם מדמיינת כמו ילדה קטנה. את פוחדת להפגע, ודווקא עכשיו שנדמה שאת חוזרת למסלול. את פוחדת לעבור שוב את אותו התהליך, לשרוף שנה נוספת. וזה לא שאת מחפשת משהו רציני איתו, רק מילה טובה וליטוף. זה בסדר, ונדי חמודה, כולם נדחים כמה פעמים בחיים, גם לך זה יקרה, איתו או עם אחרים. לומדים לחיות עם זה ולהתמודד עם זה.

את יודעת אני שמחה שעשית את זה, ממש התגאיתי בך כשעשית צעד ראשון השבוע, הסתכלת על התגובות שלו, קראת את הדברים שהגוף שלו אמר אבל הפה שלו השתיק, זאת החכמה. צעדים קטנים שכאלה יובילו אותך אל המטרה, הישר לבין זרועותיו, זה עניין של זמן, יקירה. ראיתי איך הלב שלך החסיר יותר מדיי פעימות, ורק בגלל צעד כזה קטן. רק על דבר אחד רציתי לקבל ממך הסבר, למה הלכת אחורה כשהתקרבת כל כך? לעזאזל, מה עובר עלייך? את יודעת שאם היית נשארת שם עוד שנייה אחת בלבד, הוא כבר היה מנשק אותך, ביישן או לא, נכון? אז למה לסגת, דווקא כשהתקדמת כל כך יפה?

אני יודעת שאת פוחדת לא רק מדחייה, זה הרבה יותר גדול ומשמעותי לך, נכון? אני זוכרת איך פעם התגאית בזה שנשיקה אחת שלך לפיטר הייתה משכיחה ממנו המון. וזה נכון, ידעת להמיס את ליבו ולהעמיד את איבריו (כן, תאהבי את זה או לא). ואני יודעת שאת עכשיו פוחדת מהנשיקה הזאת, שתבוא כשהיא תבוא, עם מישהו חדש, שלא התנשקת איתו, כי הרי לפיטר וליוני לא תחזרי. אני יודעת שאת פוחדת לאכזב את המישהו החדש הזה, כי את לא יודעת איך בדיוק הוא אוהב את הנשיקה שלו, הרי הוא חדש. אני גם יודעת שאת פוחדת לאכזב את עצמך, כי אנחנו לא נסלח לעצמנו שוב. ואני גם יודעת שאת מתייחסת לנשיקה הזאת, כאילו היא הנשיקה הראשונה. כי ברגע שתעברי אותה, היא תסלול לך את הדרך לדבר הגדול הבא. ויש לי דבר אחד לומר לך- זה סתם שטויות, אין לך מה לפחד, איך אבירן אמר לך? "לנשק זה לא דבר ששוכחים. זה כמו לרכוב על אופניים, ברגע שיש לך את זה, זה איתך לכל החיים.". "אז אתה מוכן לעשות לי סיבוב?", שאלת אותו בקריצה ויצאת מהחדר, משאירה אותו להבין מה שהוא רוצה.

ובאמת מעניין אותי מי יהיה האחד שיצטרך לסבול את הנשיקה הזאת. כי הוא חייב לבוא. וברגע שהוא יבוא, את תדעי שזה הוא, גם אם הוא יהיה סתם. והוא יהיה משהו הרבה יותר חזק מהג'ינג'י או מההוא מלפני שבועיים או מההוא מהבר מצווה של הבן דוד, כי רק לו את תסכימי לחדור אלייך כל כך עמוק. ואת לא תחזרי על הטעות עם יוני. נכון שעם יוני התנשקת לא מאהבה, גם עם זה שיבוא זה לא יהיה מאהבה, ככה אני מתארת לעצמי. אבל הוא יהיה אחד שאת מחוברת אליו כל כך, שרק לו תסכימי להגיע לשם, למקום הכי רגיש שלך, אל הפחדים הכי עמוקים שלך, אל האכזבות שלך. אלייך. אלינו.

(ואולי, רק אולי, הוא אפילו כבר כאן.)

ותפסיקי לפחד להרגיש. תפסיקי לפחד להפגע. תתחילי לחיות, ואז אולי דברים יראו לך אחרת. לחיות, חמודה, זוכרת את המושג הזה? לשבת ולחכות זה לא אופצייה מבחינתנו, כי לי כבר נמאס ונדמה לי שגם לך.

ותפסיקי להיות כזאת פתטית, טוב? אפילו אותי את כבר מגעילה. תשתחררי מהעבר שלך, כי הוא כבר לא יחזור. אני יודעת מה פיטר היה בשבילך, ראיתי איך הסתנוורת, איך הסתנוורנו שתינו יחד, כשפיטר הוציא את אבקת הפיות הקסומה שלו ולימד אותך איך לעוף. אני גם יודעת שאת יכולה לעשות את זה בלעדיו, את רק צריכה לקחת סיכון ולקפוץ מעל הצוק, נדמה לי שתשמחי לגלות שהקסם עוד נותר בתוכך.

לפעמים, בשקט בשקט, אני תוהה אם איי פעם בכלל אהבת אותו, את פיטר הטיפש. אהבה אמיתית וטהורה כמו שהאהבה שלו הייתה. האם זו לא היכולת שלו לעוף שסינוורה אותך או אולי כל מה שהוא היה מוכן לעשות למענך? היו שם בכלל רגשות או שהכל בא ממשיכה פיזית שלו ורצון שלך לספק אותו ולעשות אותו מאושר, גם אם זה עושה אותך אומללה?

ואופיר? האהוב האולטימטיבי שלך. כל גבר שיהיה לך, את תשווי אליו, זה לא ברור לך? ואיתו, מה? אהבת אותו בכלל? היית מוכנה למות בשבילו כמו שהוא רצה למות למענך בשנה שייסרת אותו בחלומותיו, מרשעת? האם רק הערצת את הגישה שלו לחיים ואת הכשרון האינסופי הזה שלו או שפשוט, כמו עם פיטר, אהבת את זה שהצלחת לכבוש אותו בלי שום מאמץ מצידך?

ועכשיו, מה עכשיו, אגואיסטית שכמותך? גם אותו את מתכננת להרוס?

ולמרות שאת חושבת שאני שונאת אותך נורא,

חשוב שתדעי שאני דווקא כן אוהבת אותך, ונדי, בזמנים מסויימים.

איתך תמיד, גם אם לא תרצי, אני.

"אני רוצה, אבל אני לא יכול,

אין כזה משפט, אבל בשבילי זה הכל."

***

אני יודעת שלא הבנתם כלום.

לא ציפיתי למשהו אחר.

וגם אם מישהו/י פה חושב/ת שהוא/היא הבין/ה משהו,

יש לי חדשות בשבילך, לא הבנת כלום.

בתור מזל בתולה גאה, אני גאה להציג את הביקורת הנוקבת שלי.

שאנשים לרגע לא יחשבו שאני מבקרת רק אותם.

זה משהו שפשוט הייתי חייבת לעצמי. מעצמי.

ונמאס לי לחזור על הצמד הזה, "לעצמי, מעצמי",

לא הגיע הזמן שמישהו אחר יעשה את זה?

(מתוסבכת?)

ואני רגשנית לפני מחזור, ואני שונאת את זה. כל שטות מכעיסה אותי ומטרידה אותי.

ואני עייפה וחסרת אנרגיות. ורעה. וסגורה יותר מתמיד.

ועוד לא המציאו כדורים נגד זה או משהו?

(כן. מתוסבכת.)