כן, היה פה שלג (נו טוב, מעבר לגבעות, אם אתם מתעקשים להיות קטנוניים), שמיכה צחורה ואינסופית באופק הקרוב. וכן, התלהבתי כמו ילדה קטנה וצווחתי בכל הבית. וכן, כשאבא חזר הביתה והאוטו שלו היה מכוסה לבן, יצאתי מהבית בגרביים וחולצה קצרה, למרות שעדיין ירד גשם והתנפלתי על טיפת השלג שעוד נותרה. וכן, זה היה נהדר, גם כשזה היה בארבע מעלות בלבד. :)

ודבר נוסף שמשמח אותי הוא שאני כל כך רוצה להשיג את המטרה ההיא. כל כך קרובה. רק עוד שני קילוגרמים. הורדתי כבר ארבע קילו בשבוע האחרון אחרי כל אלה שהעליתי בחודש האחרון. ואני כל כך קרובה כדי להגיע למספר הנכסף הזה. הוא לא הציץ אליי מהמשקל מכיתה ח' בערך. והג'ינס הזה, לא נכנסתי אליו כבר שנים. וזה עושה לי טוב בלב לדעת שאני כמעט שם.

וכשאני אגיע לשם, זה לא נגמר. פשוט מורידים הילוך, כדי לא לעלות ולא לרדת, לשמור על איזון מסויים. ואז אני אהיה מרוצה, רק אז, זה יהיה מושלם מבחינתי.

אני כל כך מטורפת לפעמים, גם אסף אמר.

*

ואם כבר אסף,

אז אסף.

מצד אחד, זה מתחיל בדיוק כמו הקשר האחרון והחזק שהיה לי, זה שהיה עם שלומי; הדלקות עליי מהצד שלו, אדישות כלפיו מהצד שלי, נשיקה חפוזה, כמה מילים יפות - רגעים נעימים - סגידות לגוף שלי והופ, נכבשתי, התפתחות.

מצד שני, אני שונה עכשיו. למדתי משהו, אני מקווה. ולכן, אני יודעת בדיוק מה יקרה בהמשך אם אני אחליק אותו לתוכי. המון רגש, המון פעילות בחדר המיטות, אובססיביות שלי, כעס, לאט לאט מוציאה אותו ומרחיקה אותו, ריב אחד שמפוצץ הכל. לא יודעת אם גם כאן תהיה בגידה, לא יודעת אם יהיה כאן משהו בכלל.

אז למה אני איתו, בעצם. הוא קורא לדבר הלא-מובן הזה שמתפתח לו בינינו בשמות; "קשר", "זוגיות", "חברים". אני, בתגובה, מזיינת לו במוח שאני באמת לא ממש בנוייה להגדרות, אתם יודעים, הגדרות ותוויות כאלה שמדביקים לקשר בין אנשים. כשבעצם, האמת היא שאני פשוט לא בנויה להגדרות איתו. עם אדם כמוהו. אנחנו כל כך שונים, בכל דבר. בחשיבה שלנו, באופי שלנו, בחיצוניות שלנו, בהתנהגות שלנו, בהגדרות שלנו, באנשים שלנו, בחיים שלנו. שמים וארץ. הוא לא בנוי בשביל אחת מסובכת כמוני ואני בטח שלא בנויה בשביל אחד... אחד כמוהו.

אז למה באמת, בעצם, אני איתו, לעזאזל? אני איתו כי מה אם פעם מזורגגת אחת, אני לא אמנע מעצמי דברים וחוויות והתנסויות רק כי ככה צריך לעשות? רק כי זה הדבר הנכון והדבר האחר הוא טעות וזה שטויות, ואת אדם בוגר ושקול ואחראי, אז די, תפסיקי? מה אם פעם אחת אני אעשה משהו בשבילי? אך ורק בשבילי? בשביל לספק אותי ולא אף אחד אחר? בשביל שיהיה לי טוב, שאני אחייך בבוקר ואזמזם ואגנח לו באוזן בזמן שהוא עושה בי את זממיו כי הוא באמת עושה לי טוב ולא כדי להסתיר ממנו שאני בעצם בכלל לא גומרת?

בגלל זה, אפשר לומר שהוא כאן לידי, איתי. לא, הוא עוד לא מכיר אותי, אבל לכל דבר יש את הזמן שלו. ואני יודעת שהוא מנסה, הוא משתדל, לפעמים נדמה לי שאפילו משתדל מדיי. ואני בעצמי עדיין לא יודעת אם הוא כאן זמנית או לטווח הארוך. ובכל זאת, הוא מוצא חן בעיניי. יש בו משהו מאוד פשוט, מאוד חד, מאוד אמיתי, הוא לא מנסה להיות מישהו אחר, גם אם האמת הזאת לא מוצאת חן בעיני כל העולם מסביב. ובפשטות הזאת, כל דבר וסימן שעליו מושך אותי. וזה כל כך מטורף. וזה כל כך טוב. לא חושבים יותר מדיי, נסחפים עם הרגע, עם הרצון המתאים ועם המשיכה הלא מוסברת הזאת.

מעטים האנשים פה ובחיים האמיתיים שלי שמסמפתים אפילו טיפה את אסף. אפילו לא טיפ-טיפה. איך האקס אמר לי? "עבריין תמיד נשאר עבריין". גם אבירן לא אהב אותו בכלל. לגבי אישתי אני לא צריכה לפתוח את הפה שלי, "אם את חייבת, אז לנצל ולזרוק. וכמה שיותר מהר כי הוא ממש לא מוצא חן בעיניי".

אז על מה הדאגה בעצם? על כלום. כי למדתי מההתחלה הקודמת, משלומי. הפקתי קצת לקחים ואני מקווה שאני אצליח גם ליישם אותם, על אסף. לכן עכשיו אין פה שום אפשרות להפגע, לא מהצד שלי. הוא אפילו לא קרוב לשביל המסוכן שמוביל אל הלב שלי (אחרת הוא מתכנן להכנס בדלת הצדדית ואז אני באמת אהיה מופתעת ואפול אליו, בואו פשוט נקווה שלא). ואם זה לא יסתדר איתו בסוף, זה לא יפגע בי, לא בלב שלי. זה יפגע בבטחון שלי, כי בדיוק כמו שהוא הביא אותו, הוא יכול לקחת אותו.

ובינתיים, ומה שחשוב לי זה השמחה שלי. מה שחשוב זה שבינתיים, זה עושה לי המון טוב. כי אף פעם לא היה לי דבר כזה, מבינים? אף פעם לא נמשכתי למישהו וזה היה הדדי, אף פעם לא הסתכלתי על מישהו שאני נמשכת אליו ועשיתי בו בדיוק מה שעובר לי בראש, בדיוק מה שאני רוצה ואני רוצה המון, הוא כבר למד, וזה כל כך ממכר. התשוקה הזאת, זה ממכר ומפתה. ואולי, רק אולי, עוד רגע אני חוצה גבולות לשדות חדשים שלא מוכרים לי.

כל כך ממכר.

הולך להיות חם בסילבסטר.

מאוד חם.

ושִׂמְחָה, שִׂמְחָה, שִׂמְחָה,

וחיוך אחד שלא רוצה לרדת.