שאם זה היה בזמן אחר, דברים היו יכולים להתגלגל בצורה כל כך יפה, ואנחנו יחד איתם. יכולנו להיות חברים המון זמן, לא מהסוג האובססיבי, אלא מהסוג שפשוט נועד להיות שם, יחד. אולי אפילו היינו מחזיקים יותר מהשנה וחצי שהחזקת עם האקסית שלך. היינו עוברים בדיוק את אותו ערב נהדר שעברנו אתמול.

היינו מטיילים ברחובות הישנים של ירושלים, אלה שאתה כל כך אוהב ומכיר הרבה יותר טוב ממני, מחזיקים יד ביד, ואתה היית מנשק לי את כף יד בביישנות שכל כך אופיינית לך. היינו קופצים לגלידרייה ההיא, שאת הבעלים שלה אתה כמובן מכיר, כי אתה מכיר את כולם וכולם אוהבים אותך כל כך שלפעמים קשה למצוא רגע שבו אתה לא עסוק בשיחת טלפון עם חבר שלך או בענייני עבודה, רגע רק לשנינו.

ובגלידרייה, אני אכנס ואגיד את השם שלך ובעל הבית מייד יחייך ויכין לי גביע גדול של גלידה אמריקאית, זאת שאהובה עליי כל כך. אתה תכנס, אחרי שתסיים את שיחת הטלפון ההיא ואת הסיגריה שלקחת מהחפיסה שלי. ואתה תשאיר לו שטר של כסף, למרות שהוא יתעקש לפנק אותנו ולתת בחינם. אחר כך, הוא יטפח לך על השכם ויגיד ש"תפסת לך אחלה בחורה". ואתה תחייך ואולי תסמיק קצת, ואני קצת יותר.

וכשנצא, נשב יחד מתחת לעץ הגדול ההוא, לקראת סוף המדרחוב, במפגש עם רחוב קינג ג'ורג'. נסיים את הגלידה בביסים קטנים ומתענגים, למרות שהגשם סביבנו חוגג, אבל כראוי לשני ירושלמים, לא ממש קר לנו, או אולי זה בגלל שהלב חמים. נסתכל איך השמש החורפית דועכת מאחורינו בזמן שנצעד בסמטאות הצרים שקירותיהם מלאים בצמחייה סבוכה, בדרך אל כיכר החתולות.

אתה תתיישב עם חברים שלך, אלה שכבר מכירים אותי מהסיפורים ועכשיו גם במציאות, שמצחיקים אותי כל כך ועושים אותך מאושר ככה. נשב יחד על נרגילה ואתה תרגיש כל כך טוב. כי אתה אוהב לחיות ככה, לשמוע בטלפון של לפנות בוקר את הקול שלי מבשר לך שאני קופצת בספונטניות לירושלים ושבא לי לראות אותך, חי בין היקרים שלך, חופשי, בעולם שלך, שמתחבר איכשהו לעולם שלי, כי יכולת להיות כל העולם שלי.

ואז אתה תקנא כשהפלאפון שלי יצלצל בצלצול ה"כל-כך-הומו" הזה, תעקוב אחריי במבט שלך כשאני אתרחק לענות לשיחה, גם אם זה יהיה משהו לא חשוב. ואני אביט בך מביט לתוכי, רואה את החיוך השקט שלך מתעגל כשאתה שומע את הצחוק שלי, נשען לאחור כמו שרק אתה מסוגל באמצע הרחוב ופשוט רגוע.

ויכולת לעשות לי כל כך הרבה טוב. היית מביא לי את כל השלווה שאני כל כך זקוקה לה. והרי הכל שם, יש בך מה שאני רוצה בגבר. נכון, זה לא בדיוק ואתה לא מושלם, בדיוק כמוני, אבל אני כבר מזמן הפסקתי לחפש שלמות, לא רק כי אין דבר כזה, אלא גם כי היא פשוט לא מגיעה לאחת שכמוני.

ואתה כל כך ביישן לפעמים שאני נאלצתי להיות זו שתתחיל איתך, לומר לך שזה לא יפה להסתכל על בחורה כל כך הרבה זמן ולא לומר לה כלום, ואחר כך להסמיק כשאתה צועק לי לתוך האוזן שנשים יפות מלחיצות אותך. כן, אתה תקרא לי אישה. ואם היינו יחד, בטח גם היית הופך אותי לאחת כזאת. ולא תהיה חייתי במיטה, תהיה מאה אחוז רגש, ותלחש שאתה אוהב אותי בפעם הראשונה כי כבר הבנת ש"אני אוהב אותך" זה לא סתם משפט לזריקה. ותלטף אותי בלי להסתכל על הגוף שלי, אלא רק עמוק אל תוך העיניים שלי, כי אתה תהיה הראשון שלי, בדיוק כמו שאני אהיה הראשונה שלך.

ועם כל הביישנות שלך, יש משהו שנורא מקסים אותי בגבר ביישן. משהו בתמימות, בסקרנות שהיא גורמת לי. ושתיקות איתך יהיה כל כך אמיתיות, לא כי אין מה לומר, אלא כי אני פשוט לא זקוקה לשום הצגה כשאני איתך. לא לציניות ולא לסיפורים מצחיקים, לא לקול הצעקני שלי ולא לשום מסכה מזוייפת. אני יכולה להיות שקטה ולדעת שאתה יודע שטוב לי ככה.

ואני אוהבת את זה שאתה כל כך מסור לחברים שלך, שלא מהססים להתקשר אלייך בכל רגע, זה אומר שלא תהיה אובססיבי כלפיי ובכל זאת יהיה לי חופש, ממך ואיתך. ואני אוהבת את זה שיש בך קנאה מסוימת כשאתה שומע שאני הולכת להיות עם גברים אחרים, שהם לא אתה, זה גורם לי להרגיש שאתה רוצה אותי, גם אם אתה לא אומר את זה.

וזה שאתה לא אומר את זה. זה כל כך שונה בשבילי מהישירות והמהירות הלא אמיתית שהתרגלתי אליה. זה שלא ניסית בכלל להשיג אותי, שגם אני צריכה לעבוד בשביל ללכוד אותך ברשת שלי, זה חדש בשבילי. אני רגילה לקבל מה שאני רוצה ובעיקר מה שאני לא רוצה, ומהר. ואתה אפילו לא מראה סימן אחד של חולשה אליי. ובכל זאת ברור שאם לא הייתה בך חולשה כלפיי, לא היית מבקש את המספר שלי באותו לילה.

ואם רק היית יודע כמה אתה נראה טוב. זה הרבה מעבר למראה שלך, משהו שמשתלב עם האופי ה'אני-ילד-טוב' שלך. אם עד עכשיו התרגלתי לילדים רעים, אתה משנה את כל החוקים שהיו לי. השלבים האלה שאתה מאלץ אותי לעבור בזמן שאני משתוקקת כבר לרגע שתשלח בי ידיים ואני אקרע ממך את הפחד. אחרי שהתרגלתי להתחיל מהסוף- מהנשיקות, מהמיטות, להכיר קודם החוצה ואחר כך פנימה.

והלוואי שיכולתי לומר שתישאר שם לנצח. והרי אתה לא תישאר שם לנצח, תומר-שכמעט-שלי. כי כמות הבחורות שרוצה אותך לא הייתה מביישת אף אחד וברגע שתבין, תפנה אל הבאה בתור. ואני בטוחה שכל כך יכאב לי ברגע המסוים ההוא שבו אתה תבין, כי אתה יכול להיות האחד, זה שחיכיתי לו כל כך, אבל זה לא תלוי בי.

כי כמו שאתה תבין, אני שייכת כבר למשהו אחר, משהו שהרבה יותר חזק ממני, שימנע ממני להתמסר לך באופן טוטאלי, באופן שראוי לך. וזה יעמוד מעלינו ובינינו כמו צל שחור, ענן גשם בלתי פוסק. וברגע הזה, שבו תבין, אתה תוותר. עליי. עלינו. על החלום. כי בדיוק כמו שבלילה הראשון לא נלחמת עליי, כך גם יהיה בלילה האחרון.