פצעים ונשיקות

כינוי: «-=N=A=T=A=L=I=E=-»

בת: 35

RSS: לקטעים לתגובות

<< אוקטובר 2021 >>
א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
					1	2
3	4	5	6	7	8	9
10	11	12	13	14	15	16
17	18	19	20	21	22	23
24	25	26	27	28	29	30
31

הוסף מסר

10/2021

This is me

עשור ויומיים מהפוסט הקודם שלי, 23.10.11.

כבר שבוע קוראת אותי, כבר יומיים מנסה לפרוץ לעצמי לבלוג, אבל זהו, בסוף הגעתי.

מי יכל לדמיין שזה מה שבסוף יצא? כנראה שאף אחד, אולי איזה טרנטינו עם מח מעוות. כל פסגה שקטפתי (וקטפתי) מתגמדת לעומת החוסר, האין, הכמעט. כלום אף פעם לא מספיק. לא מספיק טוב, לא מספיק מעניין, לא מספיק מאתגר, לא מספיק יפה, לא מספיק חשוב, לא מספיק כואב, לא מספיק משמח, לא מספיק מספק, לא מספיק חזקה, לא מספיק מצליחה. ממעיטה, מקטינה, מתכווצת בפינה. ונשאבתי. לחלל, לריק, להשגיות חסרת פשרות, למשימתיות ללא רגשות. בטוטאליות עיוורת שהכי מאפיינת אותי ולא מאפשרת לי לנשום עד שלא אסמן עוד וי. החיים מפוצצים מדליות ובכל הדרכים כבר הלכתי, והנשמה מה איתה? הנשמה איננה. חומות קרח עוטפות את הלב שלי מי יודע כמה זמן. ומה יהיה עליו, על הלב שלי? לא מגיעה לו קצת נחת? קצת הפוגה?

יש בי כל כך הרבה כעס, ביקורתיות וחוסר חמלה כלפיי, חוסר קבלה מוחלט. כבר שנים לבד, גבר בא וגבר הולך, חסרי משמעות בערמות. ואני? מצד אחד, אני רועדת מפחד, כל רמז למשהו אמיתי מבריח אותי לצד השני של שביל החלב, חוששת לחשוף את הלב שלי, להעניק אותו, לאבד שליטה, לתת אמון ובסוף שוב להפגע. כל זה בעוד במקביל, מצד שני, אני כל כך רוצה. כל כך רוצה להרגיש שוב בעוצמות, לאהוב, לשתף אותך בלב שלי, להוריד מגננות, להבין את הלב שלך רק ממבט בעיניים גם בלי מילים, ליצור בועה משלנו. אבל לאט לאט אני מעכלת את ההבנה שאם אני לא מכירה, מקבלת ואוהבת אותי, לא חיה עם עצמי הפנימית בשלום ובאיזון, איך מישהו אחר יוכל?

וכאילו בסתירה להכל, חושבת שזו אולי זו הנקודה שבה הייתי הכי שלמה: שלמה עם איך שאני נראת, כשאני מסתכלת במראה. רואה את הקמטים שהרווחתי ביושר, את המותן שפעם הייתה צרה, את תחילת הנבילה, זוהי שקיעתה של הזריחה. ואליי מביטה בעיניים ריקות, טרודות, לאות- מישהי זרה. שלמה עם העטיפה. זה לא אומר שאוהבת, לא אומר שעפה על עצמי במאה קמ"ש. אלא מקבלת, מבינה, מכילה.

באופן די הפוך מהעבר, למדתי בשנים האחרונות לקבל את עצמי פיזית, את עצמי הפנימית איבדתי ואני עוד מחפשת.

עוצרת את מרתון החיים לקרוא אותי של לפני עשור ושימות העולם. אני של לפני חצי חיים היא אדם אחר. נכנעת לתשוקות בהנאה, חדורת מטרות, שואפת למיליון חלומות, עמוסת מחמאות, שלמה עם הבפנים ולא מתנצלת בפני אף אחד. סליחה אבל ינעל דינק, איזו סקסית! תוהה לעצמי מה קרה לה ולאן נעלמה. ואולי לא היו הדברים מעולם?

החיים, זה מה שקרה. צרות ונפילות ואינספור ויתורים, פשרות. מרוץ עכברים, גלגל אוגרים, דחיית סיפוקים. חיים שכאלה, של מטלות ויאללה מהר, כאלה שיש מי שטועים לראות בהם נוצצים, אבל לפעמים הם פשוט מרגישים אפורים.

ולמרות הקושי באהבה העצמית הפנימית שלי, חצי חיים עברו ואני אחרת. רכה יותר, מפויסת יותר. בפני הקרובים אליי אני מתקשרת יותר, חשופה יותר, אמיתית יותר ונאמנה לעצמי, נטולת פילטרים.

ואני מעריכה את עצמי מאוד על התהליך הזה שעברתי. תלאות החיים יכלו להביא אותי בקלות לאשפוז באברבנל, כי כמה אפשר? חברים שלי צוחקים שיש את הוליווד ויש את החיים שלי.

אני רוצה להאמין שעכשיו, כשאני שמה את עצמי לראשונה בחיים שלי במקום הראשון, משקיעה בללמוד ולהכיר את עצמי - אז הכל כבר יגיע. הנחת, ההשלמה, הקבלה ואולי גם הוא.

בטיפול, שכמו חיטט בי בפינצטה ללא אלחוש, הבנתי שחיים שלמים העברתי בריצוי. ריצוי רצונותהם של כל תושבי העולם. ריצוי מאסר עולם. מה נכון לי עכשיו? מה ללמוד? במה לעסוק? לטוס? לאן? איפה לגור? עם מי להתחתן?

ומה איתי? שבויה בתרדמת.

מגיע לי יותר

ואולי לא מאוחר להציל אותי?

מתי בכלל קיבלתי את עצמי
מתי למדתי או הקשבתי, רק הזנחתי את עצמי
כמה התגוננתי, התלוננתי, התחשבנתי
הסתכלתי במראה והתעצבנתי
אובססיבי לפגמים שבי
תמיד רואה את השלדים את הצדדים הלא הטובים שבי

חלומות מפוספסים
רגשות מסוכסכים
גדלנו דור של מתוסבכים, לא יפים לא מוצלחים
ולמה מבפנים אנ'לא מרגיש טוב
שאני הזוי, ואני דפוק, אנ'לא מספיק טוב
אף פעם לא רגוע, אף פעם אין לי נחת
אף פעם לא עוצר ומקבל את עצמי, ככה

בדיוק בדיוק כמו שאני
ככה זה טוב
שאני שלם, לא חסר בי דבר
ומותר לי אותי לאהוב

אומרים שהדור שלנו באמוק של דפיקות
דרמות של בדידות, או טראומות מילדות
סוחבים על עצמנו הרבה יותר ממה שהלב דורש
ושהכל קורס, האגו עוף דורס, שרק הורס לנו
דרכים נותרו מסובכות
כשאני כל הזמן נכנע לבריחות והנחות
הלילות הארוכים, השתיקות המביכות
אני אוהב אני שונא, אני דבר והיפוכו
כשצריך לשתוק צורח, כשצריך לפרוק שותק
או מתגונן כמו דפקט חסר ביטחון ולא מתאפק
מי ששלם עם עצמו, לא חייב להיות צודק
ואדם צועק את שחסר לו - לא חסר לו, לא צועק
לא דואג, ולא לועג לסובבים אותו
מקיף עצמו באנשים שאוהבים אותו
לא נפגע מכל מילה ולא קונה כל הבטחה
לא מונע מחוסר ביטחון או השלכה

נכתב על ידי «-=N=A=T=A=L=I=E=-» , 25/10/2021 23:03
הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

This is me.