האינקוויזיציה
ואם כולם ישארו על הגג, גם אתה לא תקפוץ? |
| 4/2015
מקום
את הכותרת יש לקרוא במילעיל, כלומר עם דגש עם המ' ולא על ה"קום". כשזה במילרע, כרגיל, אז ברור שהכוונה היא למילה Place, שזה פשוט... מקום מסוים. מסתבר שברגע שעוברים לעולם הנסתר של המילים שנאמרות במילעיל, במעין הגייה דוסית-יידישית שכזו, מקבלים משמעויות אחרות.
ספציפית, "מקום" במילעיל זה כאילו המקום הזה שהוא שלך, שכולם יודעים שהוא שלך ושאתה מרגיש בו בבית... במקור הכוונה היא לשולחן שלך בישיבה נגיד (לא שהמצב הזה מוכר לי, כן?), אבל אני יכול להקביל את זה לשולחן שהיה לי בצבא למשל, או רחמנא ליצלן - לאתר אינטרנט שכולו רק שלי, ושאני יכול לעשות בו כל מה שאני רוצה...
...מה שמביא אותי לנושא הזה:
לפני כשבוע הקמתי אתר חדש. רכשתי דומיין ובסיוע אחותי התחלתי ליצוק לתוכו תוכן. כרגע האתר הזה פלוס-מינוס שלם ומוכן... אולי יהיו בו שינויים מעטים, בעיקר קוסמטיים (מרצים לפיסיקה אוהבים לקרוא לזה "עד כדי קבוע"), אבל בסך-הכל אני כבר מוכן להציג אותו לקהל הרחב.
מדובר במעין גלריה אישית ובלוג. אני עדיין לא נוטש את ישראבלוג (בעיקר מתוך הרגל), אבל או שאני אעשה זאת יום אחד, או שאני פשוט ארשום כל דבר גם כאן וגם שם. למען האמת, לא החלטתי עדיין אם הפוקוס של האתר יהיה הצילומים (שכרגע הם הדף הראשי) או הפוסטים (שכרגע נמצאים במקום המשני).
מבחינת פוסטים שכבר נמצאים שם - פשוט העתקתי לשם 5 פוסטים שהופיעו כאן מתישהו בשנים 2013-2014 ואהבתי מספיק כדי להעלות לשם. אולי אני אעלה עוד כאלו בהמשך (ויש להם אפילו קטגוריה משלהם, "פוסטים ישנים"). פוסטים חדשים יתווספו כנראה עם הזמן... כאמור, עדיין לא החלטתי סופית לאן העניין מתקדם.
בינתיים, מוזמנים להתרשם: orbaren.com
ועכשיו למשהו שונה לגמרי.
(איך זה שאין בכל רחבי יוטיוב אוסף של כל ה"and now for something..." שלהם?!)
כבר זמן מה שאני רוצה ללמוד לנגן קצת בקלידים. אפילו קניתי קלידים חדשים ומגניבים - הזולים ביותר שיכולתי למצוא כמובן - והתחלתי לאלתר עליהם סתם. אני לא יודע באמת לנגן בשום דבר שאיננו תופים, אז ה"לאלתר" שלי זה לא מה שאתם חושבים. זה לא שאני מכה על הקלידים בחוסר אוריינטציה נוראי, כי יש לי תפישה מוסיקלית מסוימת אני מניח, אבל אני לא באמת יודע לאן להמשיך אחרי שיש לי בראש מנגינה בסיסית כלשהי.
יותר גרוע מזה - יש לי בראש המון מנגינות ולחנים שזורמים להם ממקום למקום, איפשהו בין האוזניים שלי לעורף (או איפה שזה לא יהיה), וההגבלה הזאת של חוסר היכולת לנגן כמו שצריך גורמת לכך שאני לא יודע איך להוציא אותן החוצה. זה כאילו יש מעין מחסום כלשהו בין מה שאני מצליח לדמיין (שזה אפילו לא בהכרח קטע מנגינה רציף, אלא יותר תחושה שמלווה במספר אקורדים או רצף תווים כלשהו) לבין היכולת הפיסית שלי להקיש על הקלידים הנכונים (או לפרוט על המיתרים הנכונים).
עקרונית, זה היה אמור להישאר בראש שלי לעד, כמו קטעי קולנוע שלא צולמו ולא יצולמו, סיפורים קצרים שאני לי מילים לכתוב אותם וציורים שאני לא יכול לצייר - אבל כאמור, הפעם החלטתי שאני אעשה עם זה לפחות קצת. את הקלידים קניתי, עכשיו רק נשאר לי לזכור לבקש מבן (האח של גיסתי) ללמד אותי עקרונות בסיסיים בתיאוריה מוסיקלית ובנגינה על קלידים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
