הראש נהיה כבד יותר ומתקרב לרצפה מבלי לזוז באמת. כל תנוחה שלו על הידיים - שבעצמן נשענות על משהו - מרגישה יותר ויותר יציבה עם הזמן, אבל גם פחות ופחות יציבה... הראש עצמו יציב אבל גם רועד כל הזמן. באיזשהו שלב הרעידות מתגברת כל כך שאני חייב לשבור את ה"יציבות" הזאת ולשנות תנוחה - וחוזר חלילה.
בין לבין אפשר ללגום עוד קצת.
כל אות מתוך מילה שמוצגת במסך בולטת יותר וממקדת על עצמה את תשומת הלב - כאילו צריך לקרוא אותה הכי לאט כדי להבין, ואז לעבור להברה הבאה. אם אתרכז מספיק זמן באותה מילה העיניים שלי יוותרו ויטשטשו לי אותה, לכן אני צריך לעבור למילה הבאה. את המשפט כולו אני כבר יודע - הרי זו הפעם השלישית או הרביעית שאני קורא אותו.
אז אפשר בינתיים ללגום עוד קצת.
מתקרב אל הפיה של הבקבוק כדי להסתכל מה נשאר - העיגול הכהה הזה מתקרב לאט ובזהירות אל העין שלי, יוצר סימטריה בגוון אחיד בכל שדה הראייה. אפשר כבר לראות שלא נגמר עדיין, אבל אני ממשיך לבהות פנימה כאילו מדובר בקליידוסקופ. כשאני מתרחק מהבקבוק שוב זה נראה כמו הר ענק שאני טס מעליו במסוק, והוא עומד יציב בזכות היד שלי שמחזיקה אותו צמוד לשולחן.
אז אפשר לבדוק איך נראה הערך בויקיפדיה של "קליידוסקופ" ואז ללגום עוד קצת.
איזה יופי של משקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
