הבלוג הזה הוא למעשה שלוחה של עצמי בתקופת התיכון. התוכן בו השתנה יחד איתי, במידה זו או אחרת, אבל הוא בסך-הכל שריד מהאישיות שלי לאורך מספר שנים בעבר. ככל שחולף הזמן מהתקופה ההיא, המוטיבציה שלי לכתוב כאן פוחתת בהדרגה... וגם כשאני כבר כותב, אני לא באמת נהנה מזה באותה מידה. המוטיב החוזר בפוסטים שאני מעלה לכאן בשנתיים-שלוש האחרונות לפחות הוא נוסטלגיה והתייחסויות לאיך שהייתי אז או בצבא, ולדברים שחוויתי בתקופות האלו. זה כנראה לא הולך להשתנות, כי התחושות האלו שצפות פתאום מדי פעם הן אלו שגורמות לי להיזכר במקום הזה.
בשישי בערב ישבתי עם שני חברים ותיקים ל"ערב סרט" בבית ההורים של אחד מהם, היכן שהיינו יושבים להרבה "ערבי סרט" כאלו בעבר. ראינו שוב את "טריינספוטינג" הנהדר שמסתיים (למי שלא זוכר) בקטע Born Slippy משנת 1995. אחר כך, בדרך חזרה הביתה לבד באוטו, שמעתי את In formaldehyde של Porcupine Tree, את "לא קל" של היהודים ואז את My Friends של RHCP... וכאילו בהזמנה צץ הצורך שלי לכתוב כאן פתאום - אפילו לא ידעתי מה, אבל משהו. זה היה הרגע שבו הבנתי שהבלוג הזה הוא פשוט השלכה של אור-תיכון אל העתיד; זיקוק של מקבצי הנירונים הבודדים שנשארו זהים עוד מהתקופה הזאת, וגם אלו יעלמו מתישהו ולא יישאר בי כלום מהעצמי של אז. רק זכרונות, בעצם.
ו... ואו, כמה שהייתי מת לחזור לתקופה ההיא, עם כל ההבנה שיש לי היום והמסקנות שהגעתי אליהן בשנים שעברו מאז. כמה ייאוש ולחץ הייתי חוסך לעצמי! היום זה מדהים אותי כמה שלא הבנתי כלום על אנשים, ובכלל כמה שתיכוניסטים חיים בסרט נוראי - במיוחד כל אלו ש"זכו" לתיוגים למיניהם (חנונים, פריקים, פקאצות וכו'). אבל... אם הייתי מקבל שקל על כל רגע בעבר שלי שהייתי מת לחזור אליו, הייתי מיליארדר היום.
לפני כשנה רכשתי Domain ופתחתי אתר, שמתי בו את הצילומים שלי שהכי אהבתי ומספר פוסטים נבחרים מהשנים האחרונות של הבלוג הזה, ומאז לא נגעתי בו. אולי הגיע הזמן שאני רשמית אסיים את הרומן שלי עם ישראבלוג, אגיד יפה שלום לאור של התיכון-תחילת-צבא, ואעבור לכתוב שם בלבד? אולי זה מה שיחזיר לי אתה המוטיבציה לכתוב, אם בכלל אני אוכל למצוא אותה עדיין איפשהו?
ואולי אני אשמור את הבלוג הזה כאן בשביל דברים כאלו בדיוק? הרהורים בעבר והעלאה-באוב של תחושות שחוזרות כל שנה-שנתיים? לפני שכל הקשרים במוח שלי מהתקופה ההיא ידעכו, כמו שדעכו רוב הקשרים של "אור שנות ה-90" לפניהם, ושל "אור התינוק" לפני אלו... כשבמקביל אני עדיין מרגיש בעוצמה גבוהה את "אור פוסט-צבא" ומתהווה לו "אור בסביבות גיל 30". מי יודע, אולי כתיבה כאן דווקא תשמר את הקשרים הישנים ההם.
מעניין אם בעוד מספר שנים, סרטים ושירים כמו אלו שציינתי למעלה יעוררו בי את אותן התחושות. הייתי רוצה שכן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
