הבוקר חזרתי מארה"ב בטיסה ישירה שנמשכה לנצח. יכול להיות שאני עדיין טס עכשיו ואני לא יודע מזה.
נפרדתי מאחי וגיסתי ובעיקר מהילדים בכאב רב אבל בתחושה של סיפוק. כמעט הישגיות. כאילו שהקירבה לילדים הייתה המטרה היחידה של הטיול. ובמקום מסוים זו אכן הייתה המטרה שלשמה נסעתי לצד הטוב של העולם. אבל בדרך נסעתי לניו אורלינס ולממפיס, עשיתי רוד טריפ. ביליתי עם אח שלי. אכלתי את האוכל הכי-לא-בריא-בעולם ובכמויות, קניתי כל טי-שרט שחור שהיה פנוי במדינת ניו ג'רזי, נסעתי לבוסטון ולפרובידנס, לוושינגטון ולניו יורק, ביליתי, ישנתי טוב וקראתי הרבה.
ועכשיו אני כאן.
מביט באוסף הנעליים שהבאתי איתי ותוהה איך לעזאזל אני אמצא להן מקום. ולאן אני דוחף את כל הבגדים. האם לנצח אני אסדר את הארון ?
אולי כבר כדאי לעזוב את הדירה הזו. או לקנות חדשה. או להתחיל לעשות משהו.
חג שמח לכולם. מה טוב לנדוד אך בסדר גמור גם לחזור.