הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 7/2003
אנחנו
אתמול הגעתי לקאנטרי ב - 18:00. בדיוק כשחברה טובה שלי עמדה לצאת הבייתה יחד עם הבן הקטן שלה. נפגשנו בשער. היא הציעה שנשב קצת על הדשא ונשוחח. עשינו את זה. העולל הקטן שיחק בינתיים בנדנדות והביע מורת רוח כללית מהעיכוב (הוא בעיקר בכה). הייתה רוח נעימה. היה ממש מקסים. אחרי רבע שעה כשהינוקא היה כבר ב-א-מ-ת קרוע מעייפות קמנו והלכנו. ליוויתי אותה לאוטו. בדרך פגשנו חבר נוסף שבדיוק סיים משחק סקווש ונכנס לשחות ושמחנו לראות שהקאנטרי העמוס לעייפה הפך למין קאנטרי שכונתי שכזה עמוס בחבר'ה. מגניב. תמיד רצינו להרגיש בברלי הילס. בדרך לאוטו שלה, שחנה בקצה הרחוק של מגרש החניה האטה לידנו מכונית שבה ישבה אישה ששאלה אם אנחנו יוצאים מהחניה. אנחנו. היה בזה משהו מקסים. היא הסתכלה עליה ועליי ועל העגלה שבתוכה ישב הילד (קרוע מעייפות, mind you) וחשבה שאנחנו משפחה. אשכרה משפחה.
לא סיפרתי לאף אחד, אבל ממש התרגשתי. הנה לאותה אישה שמחפשת חניה לא נראיתי כמו היציר המבולבל שהנני בסוף שנות העשרים לחיי. היא הסתכלה עלי ועליה ועל העגלה וממש חשבה שבאנו יחד. מבחינתה הייתי האבא של הילד העייף שישב בעגלה, האיש של האישה שגלגלה את העגלה ולא סתם אחד שפגש בקאנטרי חברה טובה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
