הבלוג של אילון

כמה כיף להיות ג'ונו ולחיות את החיים של ג'ונו ולהיות חכמים כמו ג'ונו ולהצליח להגיד את המשפטים הכי סרסקטיים כמו ג'ונו ולהראות כאילו אתה בכלל לא מתאמץ כמו ג'ונו ולחיות עם ההורים הקוּלים של ג'ונו ובקיצור, ג'ונו וג'ונו....

אלמלא הייתי בן 16 מעצבן בעצמי, אי שם לפני כך וכך שנים, ואלמלא הייתי מודע לכמה שסרקסטיות יכולה לעצבן בגיל 32 ועל אחת כמה וכמה בגיל 16, אולי עוד הייתי שותה בצמא את הסרט הזה ומצטרף למקהלות העליזות ששוררו בשבחיו. אגב, די בצדק. כסרט, הצפייה ב"ג'ונו" עוברת ממש בכיף ואפשר בקלות להתחבר לעלילה ולדמויות. אפילו שג'ונו מציאותית ברמת המשכל שלה בערך כמו דוסון לירי. הבעיה היא שפשוט קשה להאמין שיש בנות בנות 16 עם רמה כזו של אינטליגנציה רגשית ויכולת הבעה. ואם יש אז הן לא חמודות כמו ג'ונו. something's gotta give, לא יעזור כלום. ואפילו אם מתקיימים בהן כל התנאים, הן עדיין לא מחזיקות בצמד הורים מגניב שכזה ובכל כך מעט בעיות רגשיות ביחס לכל מה שמתרחש סביבן. זה פשוט לא מסתדר לי.

מי שיצילח להתגבר על המשוכות האלה ולהתמסר לסרט צפוי בהחלט להנות. אפילו אני, ספקן כהרגלי וביקורתי כתמיד נהניתי.

היא חמודה ג'ונו ואינטליגנטית. אם היא הייתה בגילי, הייתי מציע לה להתחתן איתי. מהצד השני, אם היא הייתה בגילי ועדיין רווקה, אז היו לה סיבות טובות יותר להיות סרקסטית ואז זה כבר היה מפסיק להיות חמוד.