כרגע סיימתי לקרוא את אחד הספרים הגרועים והנחותים שיצא לי לקרוא בשפה העברית, "הקמפיין האחרון" של אתי ברד-יצחקי.
אני יודע שזה מאוד לא יפה ולא מנומס להשמיץ בצורה כזו את עבודתו של מישהו אחר, ולכן אני מדגיש מראש, אין לי שום כוונה לפגוע. אני פשוט חושב שמדובר בספר רדוד ונחות ברמות נפשעות. במסווה של סיפור רצח אנחנו מקבלים שלוש מאות וקצת עמודים של תיאורים מיניים שגורמים לסרטים הכחולים הכי סליזיים להראות כנופת צופים. אגב, בפעם האחרונה שביקרתי בחריפות כל כך רבה ספר שקראתי זה היה "תשליך" של ניר קיפניס ואני מניח שלתיאורים המיניים בספר היה חלק בזה. אני לא בז לתיאורים מיניים, אבל יש גבול מסוים ובקמפיין האחרון הוא נחצה מהר מאוד.
בפעם האחרונה שהייתי בארה"ב אחי היחידי סיפר לי שהוא קרא ספר מסוים שהיה ממש ממש גרוע, ובעקבות החוויה המפוקפקת הוא נכנס לפורום שקשור לסופר ו"קרע" את הספר בביקורתו. למרבה המבוכה, הסופר עצמו השיב לו וממש התנצל על כך שהספר לא היה לרוחו, והבטיח להשתדל להשתפר לקראת הספר הבא.
האמת, לא נעים. לא הייתי רוצה שאתי ברד-יצחקי תתנצל בפניי על רמתו של הספר, זה בהחלט יכול להיות מביך.
בכל מקרה, הדבר הטוב היחידי שאני יכול להגיד לזכותו של הספר הוא שקראתי אותו עד סופו. התקדמתי כמה עמודים בכל יום ובהחלט לא מיהרתי לשום מקום, ובכל זאת צלחתי את הספר עד סופו כשאת השליש האחרון קראתי כבר יותר בשקיקה. אפשר להקביל את זה לטלנובלה נחותה ורעה שאתה משום מה רואה מדי יום. בסופו של עניין, אתה מתחיל לגלות עניין וסקרנות בהתרחשויות. זה כנראה מה שקרה לי בקמפיין האחרון.
אגב, באופן קצת מצער אני שם לב שיוצא לי לכתוב על ספרים בעיקר כשאני קורא ספר גרוע. כשהייתי בארה"ב קראתי בשקיקה את "אשתו של הנוסע בזמן". בסוף ממש דמעתי. זה היה ספר מקסים. ובכל זאת בסופו של דבר לא כתבתי עליו.
אולי צריך לשנות את העניין הזה. יכול להיות שזה גורם להסתכלות שלילית יותר על החיים. בכל מקרה, בלי קשר לנקודת המבט שלי על החיים ולפילוסופיה של יום חמישי, "הקמפיין האחרון" הוא ספר ממש גרוע ונחות. אל תתנו לשדיים של הבחורה על העטיפה להטעות אתכם (כלומר, זה לא מטעה. הספר עתיר סקס, אבל עדיין לא שווה את המאמץ).
