הבלוג של אילון

לפני 6-7 שנים, כשמדינת ישראל הייתה בעוד אחד משיאי הבעירה שלה שנוחתים עליה אחת לכמה זמן, כתבתי שיר שנקרא "לאן נוליך את החרפה".

הלהקה בדיוק התפרקה וכתבתי שירים בעיקר בשביל עצמי, ובכל זאת את השיר הזה השמעתי לחבר'ה שלי. בערב אחד, בלי הרבה כוונות.

השיר היה בעצם הנסיון שלי להתמודד עם המושג שהפך למאוד פופולרי באותם ימים, "אסקפיזם". כולם דיברו על האסקפיזם. מדינת ישראל לא רצתה לחיות את הטרור והעדיפה להתרכז ב"לחיי האהבה". היינו הדור האסקפיסטי בתקופה שזה נחשב לדבר שלילי.

בדיעבד, אם אני חוזר לאחור, אני חושב שהתקופה הזאת דווקא עזרה לעצב אותי. אני לא בהכרח טוען שהיא עיצבה אותי לטובה, אבל בהחלט היה לה חלק.

חוסר העניין שאני מגלה בחדשות לסוגיהן, וחוסר הרצון שלי לצאת מהבית (על פי רוב) קשורים בעיקר בתקופה ההיא. לא רק, אבל בעיקר. איכשהו מאז התרגלתי, החדשות מסתדרות בלעדי וגם העולם שבחוץ לא מביע מחאה. בכלל, כשאני חוזר לדברים שכתבתי באותה תקופה (ומכיוון שלא החזקתי בלוג אני יכול להתחבר לעצמי בעיקר דרך השירים שכתבתי אז) אני רואה בעיקר את הרצון לברוח או את הצורך להתעלם, אם תרצו, זה ה - I'm only sleeping שלי.

בכל מקרה, נזכרתי בכל העניין האסקפיסטי הזה מתוך השיר החדש של איה כורם, "האישה עם השקית".

את זה שאני מחבב את הדרך שבה כורם כותבת טקסטים הבנתי עוד כששמעתי לראשונה את "יונתן שפירא" (מצטער, אותי זה ממש הצחיק. לטובה). אחר כך, הצלחתי לחבב את הטקסט שהיא כתבה ל"אוטוביוגרפיה", למרות שבתיאוריה, היה בטקסט הזה את כל הדברים שיכלו לעצבן אותי (ההתיימרות הזאת לשיר שירים בשם גיבורים שהיינו רוצים להיות ולא היינו תוך שאנחנו משתמשים בקלישאות הכי נדושות) ועכשיו מגיע "האשה עם השקית".

קודם כל הלחן תפס אותי. אבל מעבר לזה יש את הטקסט, "אם אין לחם - שיאכלו עוגות. אם אין צדק - שיאכלו אותה. אם אין כוח - בואו נוותר.אם אין מים - בואו נשתכר".

האסקפיזם אף פעם לא נשמע יותר נכון וראוי מכפי שהוא נשמע אצל איה כורם. וגם כשהיא מתנצלת על האסקפיזם שלה, היא נורא בטוחה בעצמה, כי היא יודעת שזה בסדר. לפני 6-7 שנים כשישבתי לכתוב שיר על אסקפיזם, הרגשתי שזה דבר לא טוב.

איה כורם אולי מאחרת בכמה וכמה שנים את האסקפיזם ומנחיתה את השיר החדש שלה על התרבות הניהליסטית שבה אנחנו חיים, התרבות שבה כל בובליל מלך ושבה ראש הממשלה מושחת - הוא יודע וכולנו יודעים את זה, אבל למי יש כוח לזה - ודווקא איה כורם מצליחה לגרום לי להרגיש בסדר עם זה.

אני כבר לא דור. אני לא בגיל שבו מדברים על הדור שלי. לרוב האנשים בדור הזה כבר יש נשים ומשפחות ומשכנתאות, ואם מדברים על הדור שלי זה בלשון עבר. ונדמה לי שאיה כורם צעירה ממני בכמה שנים טובות. היא כבר גדלה לתוך האסקפיזם הזה ויכול להיות שזה מה שמאפשר לה לחוש כל כך בנוח איתו ולצאת כזאת מלכה.

האשה עם השקית / מילים, לחן וביצוע: איה כורם