הבלוג של אילון

בשבת עשיתי הפסקה קצרה מהבטלה ועיינתי בתיקיות הסרטים שיש לי במחשב.

נתקלתי ב - Rattle and Hum של U.2 והקדשתי לו כמה דקות. אין ספק שבשיאה הלהקה הזאת הייתה מעולה. נזכרתי בפעם הראשונה והיחידה שבה ראיתי את הסרט. במהלך משמרת לילה. היה דווקא כיף לקבל הפתעה נעימה שכזו במהלך משמרת שלא הוליכה לשום מקום.

אתמול גם היה הסופרבול. אירוע הספורט הגדול של השנה והפעם היחידה במהלך השנה שבה אני מגלה עניין בכדורגל אמריקאי. יצא לי בימים האחרונים לראות תוכניות לפני ולקראת ופרומואים והשד-יודע-מה ב - ESPN ורציתי לראות את המשחק בעצמי. להיות אמריקאי טיפוסי לכמה שעות.

אלא שהגוף חשב אחרת ובסביבות 00:30 הוא איבד עניין בפיטסבורג ואריזונה ונרדם לו להנאתי.

כשעבדתי במשמרות לילה, יצא לי לראות את הסופרבול כמה וכמה פעמים. והיה כיף. לפעמים גם יצא לי לראות משחקים ב NBA.

בלי כל קשר, אתמול בשיחת טלפון עם חברה יצא לנו לדבר על המשמרות. בהתחלה נזכרתי בבאסה של לשלוף את עצמך מהמיטה בסביבות 23:00 בלילה חורפי כדי ללכת לעבודה, אבל מהר מאוד תחושת הבאסה של אז התחלפה ברומטיזציה של הישיבה במשמרת לילה. בהתחלה כשומר ואח"כ כמוקדן.

עברו כבר שנתיים וחצי מאז שהפסקתי לעבוד במשמרות. חלק ממני עדיין "מתמרד" ונשאר ער עד 2:30 בלילה בסופי שבוע, אולי מתוך געגוע לשעות השינה של אז. ושלא יובן לא נכון, אני שמח שאני עובד באופן סדיר ויום יומי. שהתקדמתי בחיים ובעבודה.

אלא שלפעמים, ככה בקטנה אני עדיין מתגעגע.

בדיוק כשם שהפסקתי לעשן (בסמיכות לא מפתיעה להפסקת העבודה במשמרות) ולפעמים אני עדיין מתגעגע.

וכן, התקדמתי בחיים ואני לא תלוי בסיגריות, ואני נושם בעצמי כמו שצריך ובסוף הגוף ישכח ויסלח לי על מה שעשית לו. אבל לפעמים, ככה בקטנה, אני מתגעגע לישיבה במשמרת לילה, סיגריה בוערת וקולה קרה, מביט ברח' ויצמן השומם וחושב על זה שלמחרת בבוקר, כשכולם יגיעו טרוטי עיניים לעמל יומם, אני אלך להתעטף בפוך ולהתנתק מהרעש שבחוץ ושבפנים.

סתם געגוע. ככה בקטנה.