הבלוג של אילון

בימים כתיקונם אני מחזיק בדעה שחובה להצביע בכל בחירות שיש. לא משנה למי, אני לא מטיף בעד אף אחד באופן ספציפי, העיקר להצביע. להשתתף. לקחת חלק בתהליך. לפני כמה שנים טובות, כשעוד למדתי לתואר הראשון באוניברסיטת ת"א, הייתי הרבה יותר מעורה ויודע. גיליתי הרבה יותר עניין. אלא שהשנים חלפו ומתישהו, כשהתחיל הטרור, כשהתחילו החדשות הרעות, כשסיימתי את התואר הראשון, התחלתי לאבד עניין. אז קראו לזה אסקפיזם.

בהקשר של שיחות על פוליטיקה, אחד מהרגעים הזכורים לי ביותר הוא שיחה ארוכה שניהלתי עם אחי ברחובות של ניו יורק, מתישהו ב-2002 (נדמה לי שזאת הייתה הפעם האחרונה שבה היינו ביחד בניו יורק). אני ניסיתי למכור לו את ההתנגדות שלי לש"ס וניסיתי למנות את הטעמים שבשמם המפלגה הזאת היא אסון למדינה, והוא הצליח לפרק אותם אחד לאחד. לא מתוך תמיכה בש"ס אלא מתוך מיומנות שהוא פיתח עם השנים לדעת להסתכל על דברים מתוך פרספקטיבה שונה. נכונה יותר ומעורבת פחות.

יכולתי לרדת על אחי היחידי ולהגיד שהוא כמו כל היורדים שמרשים לעצמם להחזיק בדעות כאלו ואחרות בגלל שהם לא נמצאים בארץ. אותם מצביעי עבודה שנהיים התומכים הגדולים ביותר של ביבי ברגע שהם באמריקה. אבל אחי היחידי (להלן: "אלוני") הוא לא כזה. לרגע אחד לאורך כל אותה שיחה הוא לא תמך בש"ס, הוא פשוט ניסה להראות לי עד כמה אני מכור לסיסמאות ולפאתוסים שניתנים לפירוק בקלות. הצליח המנייק.

ומילא, אם זה היה רק אלוני עוד הייתי שותק. אבל גם החבר-הכי-הטוב-שלי (להלן: "זיו") וליעד מצליחים לפרק את כל הסיסמאות. אצל זיו זה נובע מבוז לפאתוסים מיותרים וסיסמאות ריקות, אצל ליעד זה נובע מהעובדה הפשוטה שדיעותיו הפוליטיות מנוגדות לשלי (על פי רוב). הוא ציוני אמיתי. אני רק ציניקן. לפחות יש לי את דודי שנותר נאמן לשנאות הקודמות ולא חש צורך לתרץ או להצדיק אותן. אצלו מותר לשנוא וזהו. הכי טוב. כשאני איתו אני מרגיש הכי מוגן פוליטית.

הבחירות באות ביום שלישי הקרוב ואני הולך לעבוד כסדרן באותו בי"ס שבו עבדתי בבחירות של 96'. הבחירות שבהן נתניהו ניצח. מה שאני זוכר מאותו יום הוא את שירי שבאה לבקר אותי בעודי עובד כסדרן והיא הייתה חצי בוכייה. שנינו ידענו שנתניהו הולך לקחת. אי אפשר היה לפספס את זה. הרחובות היו מלאים בנתניהו מכל כיוון וזה לא בגלל שהייתי מרחק יריקה מג'סי כהן.

אני זוכר שבפאתוס אופייני אמרתי לעצמי באותו יום במאי 96' (ולכל מי שהיה מוכן לשמוע) בתדהמה רבה ש"אפילו העכברים יצאו מהחורים כדי להצביע לנתניהו". שנים מאוחר יותר כשחזרתי על המשפט הזה ליעד כמעט הרג אותי. כמו בכל דיון פוליטי הוא חיפש את האמירה השמאלנית המתנשאת וחשב שמצא אותה. זה לא היה הקייס. זה לא היה "עכברים כצ'חצ'חים" זה היה "עכברים" ככל העולם ואחותו. נראה היה שכולם באו לשים נתניהו בקלפי והם אכן שמו.

אני בעד משטר חזק ומשטרה חזקה. אני יודע שזה לא נשמע טוב, אבל נמאס לי שהחוק בארץ מגן על הפושעים במקום על האזרחים שומרי החוק (אנחנו עדיין הרוב במדינה). אם החלטנו להמליך עלינו את מערכת המשפט, תנו לה את הכוח להיות טובה והגונה.
אני בעד חתירה לשלום ואני מוכן לוותר על שטחים. אני לא סובל את ירושלים ולכן תמיד אמרתי שאני מוכן להחזיר אותה לכל מי שירצה לקחת. אבל אני גם מודע למעמדה בעיני רבים ולכן אני מסתפק בהעברת האחריות על השכונות הערביות שאליהן אף אחד לא נכנס.
אני נגד זכות השיבה. זה מבחינתי הרצחת וגם ירשת. היה לערבים צ'אנס ב-47' והם איבדו אותו. אל תבואו לבכות על מלחמה שאתם התחלתם.
אני בעד צבא חזק. צר לי שנהרגו 1,300 אזרחים בעזה או אפילו 13,000 או אפילו 130,000. a la guerre comme a la guerre. בחרתם חמאס, זה מה שקורה. לצה"ל יש את החובה להגן על מדינת ישראל בכל דרך אפשרית. אני סומך על מקבלי ההחלטות שידעו למתן את האלימות הצבאית אם תהיה כזו.
אני לא מבין כלום בכלכלה אבל אני יודע שיש מספיק משאבים לכולם.
אני חושב שקו העוני הוא מניפולציה. יש מספיק משאבים לכולם.
אני בעד תוכניות לטווח ארוך שייבדקו על בסיס שנתי או חודשי בהתאם לצרכים (למה אתם נטפלים אלינו כבר שנים ומבקשים שנשמור על המים, אבל אתם מצידכם לא עושים כלום כדי להתפיל/לפתור את הבעיה/להתמודד ???)
אני חושב שהיעדר ההשקעה בחינוך ובבריאות היא פשע !!!!
אני מאמין שיכול להיות טוב לכולם.
אני לא סובל את נתניהו.

בבחירות הקרובות אני כנראה אצביע ללבני. אף מפלגה סקטוריאלית לא הצליחה לשכנע אותי שהיא שווה את הקול שלי. אם הירוקים למיניהם לא מצליחים להתאגד לקראת בחירות ארציות, למה שאצביע להם ? אם מפלגת העבודה מתמידה בנסיונות ההשמדה העצמית במשך שנים אין שום סיבה שאצביע לה.
אם הליכוד ממשיך להעמיד בראשו את מי שעליו אנחנו יודעים בודאות שנכשל כראש ממשלה, אין אפילו סיבה לחשוב על זה. גם ליברמן לא בא בחשבון. שבענו ממפלגות שמריצות על גבו הרחב של איש אחד, 17 פיגורות אלמוניות לחלוטין.

אבל למה זה בעצם חובה להצביע ?
האם קרה בשנים האחרונות שהצבעתי בעד מועמד שבו האמנתי (התשובה היא לא) ???
האם קרה בשנים האחרונות שמישהו אכן קיים את הבטחתו (התשובה היא לא) ???
אז למה בעצם להצביע ?

אחת לכמה זמן המדינה באה ושואלת את דעתי. זה המשפט בעל הפאתוס היחידי שאני מרשה לעצמי בפוסט הזה. אחת לכמה זמן יש לי את הזכות להביע אותה, ומבחינתי זו חובה. ביום שלישי הקרוב אני אלך להצביע, לא בלב שלם ובטח שלא באמונה מלאה. מתוך שנאה ופחד ולא מתוך אמון ורצון טוב, אבל למי זה אכפת. העיקר להצביע. העיקר להשתתף.