הבלוג של אילון

אז איפה הוא היהודה הזה שיסביר לי את בליל החלומות שהסתובבו לי בראש בלילה.

פיזית, הלכתי לישון כשאני מאוד עייף, כשהצוואר שלי מתחיל להראות סימני שבירה (עשיתי הליכה אתמול, הייתה רוח קרובה לאכזרית), אחרי שאכלתי בערב, ואחרי שראיתי את הדרבי המילאנזי המשובח (אינטר ניצחו 2-1).

חלמתי שאני יושב עם חבורה של עורכים מוזיקליים בגלגל"צ והם כולם חסרי פרצוף (וזה מוזר כי תמיד חשבתי שהעורכים המוזיקליים בגל"צ הם חסרי אישיות) ואנחנו מנהלים משחק במסגרתו צריך להגיד מספר ואז לקשר אותו לשם של שיר או אלבום. ואז מישהו אומר "12" והעורך היחידי שכן יש לו פרצוף (מתנשא) גונב לי את התשובה שתכננתי ואומר "Twelve stops and home" שזה שם של אלבום של The Feeling.

אחר כך מצאתי את עצמי בסוג של בית ספר ענקי ומודרני והייתי מלך הכיתה. לא מבחינת ההתנהלות אלא מבחינת הידע והיכולת. הייתי התלמיד הזה שהמורים אוהבים. ואז יצאתי להפסקת סיגריה (וזה קצת מדאיג כי הסיגריות מתחילות להשתלט לי על החלומות בימים האחרונים) ופתאום ראיתי המון אנשים שמדו איתי בתיכון (מתי אליהו, קרן גדליהו, משה הררי) והם כולם נראו דומים לגרסאות התיכון שלהם, למרות שהיה ברור לי ולהם שאנחנו בני 33-34.

החלק השלישי היה המדאיג מכולם.

חלמתי שאני מראיין את אבי נמני. אני לא זוכר באיזו מסגרת ועבור מי, אבל ישבתי עם נמני וראיינתי אותו. החלום הזה, ערב דרבי בגביע המדינה הוא לא מה שמדאיג אותי. מה שמדאיג הוא שנמני של החלום היה ממש ממש נחמד. באופן קיצוני. מרואיין חביב ואינטיליגנט, איש שיחה ובן אדם חיובי באופן כללי. היה יל מאוד נעים בחברתו, ברמה האנושית וברמת המראיין. הוא ענה על כל שאלה, היה נכון להתמודד עם סרקזם והשתמש בו לא מעט בעצמו. הוא גם נשמע אחרת. לא הדיבור הרגיל של נמני אלא משהו עם קצת יותר עומק וסגנון.

התעוררתי כשהצוואר שלי עדיין תפוס ודואב מההליכה של אתמול. אם אפשר להתנחם במציאות שבה אתה קם בבוקר והצוואר שלך כואב, הרי שזה אחד מאותם מקרים. יאללה רבי יהודה, מה יש להגיד על זה ???