הבלוג של אילון

אני חייב להודות שהאינסטינקט הראשון בסוף ובמהלך הצפייה ב"איים אבודים" הוא להתחיל להצביע על שלל הטעויות שיש בסרט. אין מה לעשות, "איים אבודים" עתיר טעויות כרונולוגיות, ובסרט שמתיימר להביא בפנינו סיפורה של תקופה מסוימת בחיים של משפחה כפר סבאית, הטעויות האלה מטרידות מדי. יותר מזה, לפעמים זה נראה כאילו רשף לוי (תסריטאי ובמאי הסרט) התלהב כל כך מהגיחה לעבר עד שהוא לא טרח לעשות את המחקר המינימלי הנדרש. כאילו שמספיק לנו לראות את החבורה הצעירה שרה את I ran (של Flock of seagulls) או לשמוע את השם "נאווה אלימלך" כדי להזרק במיידית  לשנות השמונים. וזו לא הבעיה היחידה של הסרט, יש המון פגמים שאפשר למצוא ברמת הדמויות, ברמת העריכה ובמה שמניע ומקדם את העלילה. לא צריך להיות בעל תואר ראשון בקולנוע בשביל זה, אפשר להיות סתם צופה הדיוט כמוני.

אלא שלהתרכז בכל הדברים שציינתי כאן יהיה בעיקר לא הגון כלפי כל מי שצופה בסרט כיוון שאיים אבודים הוא לטעמי סרט נפלא ומרגש.

את היכולת המופלאה של רשף לוי ליצר תסריטים ודמויות לא-ברורות-עד-הסוף, אבל מאוד מרגשות בדרכן אפשר היה לראות ב"תיק סגור". סידרת המתח המשובחת שלא צלחה את ראשית ימי ערוץ 10. יש משהו בדרך הכתיבה שלו שמצליח מאוד לרגש. משהו נורא נכון. ולמרות כל הדברים שציינתי בהתחלה, ואולי אפילו בגללם, "איים אבודים" הוא תענוג אחד גדול. הוא סרט שבו כמעט כל אחד יכול למצוא את עצמו וכל אחד שחי בשנים שמתוארות בסרט יכול לזכור.

לא מדובר בהתרפקות נוסטלגית מלאת אידיאלים שמגמדת את ההווה וחוגגת את העבר. מדובר בהתרפקות על תקופה שנראתה פשוטה יותר למרות שהיא הייתה לא פחות מורכבת. והדמויות של רשף לוי הן לא קריקטורות דוגמת מומו או יהוד'לה של אסקימו לימון. בכל הדמויות יש הרבה "בנצי" על כל הכאב והספק שהוא גילם.

ההשוואה לאסקימו לימון (לפחות לשני הסרטים הראשונים בסידרה) היא לא מופרכת כיוון שבשניהם מדובר בסרט כביכול אוטוביוגרפי שהבמאי יוצר במהלך העשור הרביעי לחייו. לא שחסרים סרטים מהסוג הזה, אבל לפחות בדוגמה הישראלית נראה שמדובר בשני סרטים שמחניפים לקהל ומחברים אותו לסרט בזכות הפסקול ובזכות הנסיונות הנדושים לאזכר את התקופה. עם זאת, לרשף לוי מגיע קרדיט על הרעיון המצחיק כשלעצמו לפיו "סבתא" (הדמות של עופר שכטר בסרט) הוא בעצם זה שהכניס את המילה "מגניב" לשימוש, אי שם בתחילת שנות השמונים, וזו רק דוגמה אחת לנגיעות קטנות של תסריט שהופכות את הסרט למקסים.

אז בקיצור, "איים אבודים" עמוס טעויות כרונולוגיות מפה ועד להודעה חדשה. נדמה שרשף לוי התמכר מדי לשחזור התקופתי בחלקים מסוימים. אולי העובדה שמדובר באוטוביוגרפיה מנעה ממנו לפענח את הדמויות עד הסוף או שאולי הוא חשב שהקהל יצליח להבין את הדמויות כשם שהוא מבין אותן (אין שום סיכוי, הוא חי את החיים האלה, אנחנו לא) ועדיין, "נהניתי מ"איים אבודים" מאוד ולא הצלחתי לנתק את עצמי מהסרט במשך השעה וחצי שצפיתי בו. אני ממליץ לכל אחד ואחת (גם בלי להיות פריק של נוסטלגיה) להנות מהסרט.