הבלוג של אילון

נצחונות כמו הנצחון של אתמול מחייבים בד"כ את השימוש בקלישאות הספורט הכי גדולות. מבלי לקרוא את העיתונים ואתרי האינטרנט, אני מניח שמישהו השתמש בדימוי האהוד של "עוף החול" כדי לתאר את השיקום של הפועל חולון אחרי העזיבה של דורסמן. אני משוכנע שיש אוהדי הפועל חולון שיספרו לכם שכל החיים עברו להם מול העיניים ברגע שטולברט שיחרר את הזריקה המדהימה ההיא מהיד. מי שהיה בהיכל באותו ערב מדהים ב - 29.5.08 יכול לדבר על פלאשבקים מאותו רגע נפלא של מאליק דיקסון וכמובן, התיאוריה החביבה מכולן לגבי כוחו של הכסף בעולם הספורט של ימינו. הכל נכון, אגב.

אני יכול לתרום אחת קטנה משלי: אחרי שהמשחק נגמר, אמרתי לכל הסובבים שהמחשבה היחידה שהייתה לי בראש היא שאסור להפועל חולון להפסיד את המשחק. לא יכול להיות שככה זה ייגמר. זו התרומה הקטנה שלי לקלישאות הספורט בעניין הזה (במחשבה שנייה, לא מדובר בקלישאת ספורט כיוון שזה יכול לתפוס גם במערכות יחסים ובעוד כל מיני מקרים).

האמת היא כזו: היה ערב מדהים אתמול בהיכל !

ואני לא אומר את זה רק בגלל שהמשחק נגמר כפי שנגמר. היה ערב מדהים. היה כיף לחזור להיכל. הקהלים של שתי הקבוצות נתנו הצגה מ-ד-ה-י-מ-ה וכל מי שחשב שלכדורסל הישראלי אין תקומה בלי הפועל ירושלים ומכבי ת"א, טעה. ובגדול. אני לא מאמין שגמר בין גבעת שמואל למכבי ר"ג היה מצליח להביא את אותה כמות של קהל ואת אותה אווירה, אבל יש כמה קבוצות שיכולות בהחלט לסחוב את הכדורסל הישראלי יחד עם מכבי ת"א והפועל ירושלים.

המשחק של אתמול, ורשימת התארים של השנים האחרונות (שהולכת ונהיית מגוונת) רק מלמדת אותנו כמה מעניינת הייתה יכולה להיות ליגה שתורכב מהקהלים האדירים של הפועל חולון, מכבי חיפה היט (מה השטות הזאת עם ההיט ???), הפועל ירושלים, מכבי ת"א ואפילו הפועל ת"א (אם היא אי פעם תחזור אלינו).

אני בוחר להתמקד בקהלים של שתי הקבוצות כי מבחינתי, הגמר של אתמול היה אדיר, בעיקר בגלל העוצמות של הקהל. ואני חייב להחמיא לנוקיה שוב ושוב. זה כמעט כמו בלומפילד, רק קצת פחות. האווירה הייתה אדירה, החלוקה של הקהל באולם (חצי אנחנו חצי הם), הרעש המטורף הזה, גלי החום שנובעים אך ורק מהעוצמה שסביבך, ההתרגשות, המלחמה האדירה על הפרקט ובסופו של דבר, אבל ממש בסופו של דבר (אם כי גם בעיקרו של דבר), הסל ההוא של טולברט.

לפני שנה לקחתי את השותפה שלי (לראשונה בחייה) למשחק כדורסל באולם הפחים. הפועל חולון שיחקה מול מכבי ר"ג ובסוף (אחרי מאמצים לא קלים) ניצחה. למכבי ר"ג היה שחקן אחד שפשוט חתך את ההגנה של חולון לאורך כל המשחק. לא הבנתי אז מה הוא עושה בקבוצה קטנה כמו ר"ג, אבל אני שמח שהוא בחר בעונה העוקבת (אחרי מעבר קצר באודסה) לעבור לחולון. בראיין טולברט נתן אתמול סל מדהים. הנאמנות לקלישאה מחייבת אותי להגיד שזה סל של פעם בחיים, אבל כבר בחצי גמר הוא נתן סל (שבוטל) מחצי מגרש, אז זה לא בדיוק פעם בחיים.

והאמת, עם כל השמחה והחיבוקים והאושר האדיר, משהו בפנים כאב את כאבם של אוהדי מכבי חיפה. לא הייתי רוצה להיות בנעליים שלהם. לא הייתי רוצה לראות הפסד בגביע משלשה של פעם במאתיים זריקות. זה אכזרי מאין כמותו. זה כל כך אכזרי עד שיותר משאני מודה לאלוהים על הגביע, אני מודה לאלוהים שלא הייתי בצד שספג את הסל הזה.

ואל תדאגו. אני משוכנע שהקבוצות שלי עוד יצליחו לאכזב אותי וחלקן אפילו יעשו את זה כבר העונה, ובכל זאת את האושר של אתמול אי אפשר לקחת. את ההתרגשות והמהומה של אחרי הסל של טולברט אני אזכור לתמיד. לא רק בגלל שהייתי בהיכל אלא בגלל שהקבוצה שלי, שלפי כל התיאוריות הייתה אמור לעבור עונה מזוויעה, לקחה גביע ראשון בתולדותיה והבהירה שבכדורסל הישראלי, כל מי שרוצה לקחת תואר, צריך להקיז דם מול חולון. לפעמים זה עובד, בפעמיים האחרונות לא.

שבת שלום.