הבלוג של אילון

אחד מהדברים שהכי אהבתי בתור ילד הוא ספרים של אגאטה כריסטי. מדובר בדיבוק שלא עבר עד גיל 18 לפחות או עד שגיליתי את קן פולט.

מבחינתי, ספר של אגאטה כריסטי היה עולם ומלואו. הייתי יכול לצלול לתוכו ולהתמסר בקלות. "עשרה כושים קטנים" הוא אחת מחוויות הקריאה הזכורות ביותר שהיו לי אי פעם. הייתי יכול להגיד שהרקול פוארו היה אחד מגיבורי ילדותי אבל זה קצת מוגזם.

ובכל זאת, עם כל כמה שאהבתי את הספרים של אגאטה כריסטי, העיבודים הקולנועיים שנעשו להם קצת הרסו לי את זה. קשה לי לזכור עיבוד קולנועי לסרט של אגאטה כריסטי שמצא חן בעיניי. אולי "מוות על הנילוס" ואולי "רצח באוריינט אקספרס" בבימויו של סידני לומט. כל השאר אכזב למדי. בשלב מסוים הפסקתי לצפות, ושלב אחד אחר כך קצת איבדתי עניין באגאטה כריסטי.

כיום היא קצת כמו הגששים מבחינתי. אני מודע למעמדה התרבותי ולחשיבותה לחלק המוקדם של חיי. אני מניח שאם אני אקרא את "עשרה כושים קטנים" או אוריינט אקספרס אני עוד אהנה קמעה, אבל לא הרבה יותר מזה.

"רעל תוסס" הוא עיבוד לטלוויזיה הבריטית של אחד מספריה של כריסטי. למעשה, "רעל תוסס" הוא עיבוד חסר מעוף לאחד מספריה של כריסטי. אם היה לי למה לצפות, עוד הייתי עלול להתאכזב. גם עיבוד מחודש ומלא כוונות טובות לא מצליח להסתיר את האנכרוניזם של כריסטי. אין מה לעשות. קצת כמו המערכונים של הגשש, יש דברים יפים שהיו מתאימים לפעם.