הבלוג של אילון

למרות הפתיחה המהוססת, למרות דלות התקציב שניכרת בכל דקה ודקה של הסרט, למרות הנסיון המכוון לייצר סרט סטודנטים (למעט הקאסט המבטיח), "רסיסי אפריל" (Pieces of April  באמריקאית) מצליח להתרומם ובסופו של דבר זוכה לתואר: דרמה קטנה וסבירה בהחלט.

הסרט מביא את סיפורה של אפריל ברנז, "הכבשה השחורה" של משפחתה שמחליטה להזמין את משפחתה לארוחת חג ההודייה, מעשה ידיה. הניגוד בין העולם שבו אפריל חיה (הלואר איסט סייד) אל מול משפחתה ההו-כה-טיפוסית לפרברים (או לפחות לייצוג הקבוע שלהם בסרטים אמריקאיים) הוא טעון למדי. לכך ניתן להוסיף את מערכת היחסים העכורה שהייתה קיימת מאז ומתמיד בין אפריל למשפחתה, את העובדה שאם המשפחה (פטרישיה קלארקסון בהופעה מבריקה) חולה מאוד ואפילו גוססת ואת העובדה שחברה הנוכחי והמקסים של אפריל הוא שווארצע. "רסיסי אפריל" מתאר בעצם שני מסעות: האחד, של המשפחה הנוסעת בדרך מהפרברים לביתה של אפריל ועוברת תהליך רגשי אגב הנסיעה (שמונע בעיקר ע"י האם החולה והמרושעת) והשני, של אפריל. התנור שלה מתקלקל ובלעדיו היא לא יכולה להכין את ההודו ההכרחי, וכך היא נאלצת להתוודע לשכניה לבניין, כל אחד מהם יכול להציל את יחסיה עם משפחתה.

פיטר הדג'ס, במאי ותסריטאי הסרט, היה מעורב בעבר (כתסריטאי) בשני סרטים נוספים המדברים על משפחות דיספונקציונליות והאדם ביחס למשפחה: "מה עובר על גילברט גרייפ" ו - "About a boy", קשה לאתר את השרידים של שני הסרטים ב"רסיסי אפריל" אבל הבסיס דומה. אני דווקא אהבתי. בסופו של עניין זו דרמה עם פוטנציאל נפיץ ורגעים מרגשים שלא חפה מקומדיה. משחק מעולה של כל הנוגעים והנוגעות בדבר.