אתרי האינטרנט מתמלאים בכותרות שמריחות כמו אופטימיות זהירה. יש סיבה לקוות או להאמין שכשירת הברבור של כהונתה הכושלת, ממשלת אולמרט תצליח להחזיר את גלעד הבייתה. אין לי ספק (ואני מניח שכבר כתבו את זה רבים וטובים לפני) שלטראומה מנפילתו בשבי של רון ארד והעובדה שגורלו טרם נודע (ובעניין הזה אני נוטה להאמין לחיזבאללה) הייתה השפעה אדירה על דעת הקהל בכל הקשור לגלעד שליט.
יצאנו למלחמה מבורדקת בעבור רגב וגולדווסר ושילמנו מחיר כואב כדי להחזיר את גופותיהם לישראל. מה לא נעשה בשביל גלעד ?
אני מודה בבושה קלה כי לא הצטרפתי לכל פסטיבל גלעד שליט. אין לי שום בעיה לשים דגל על האוטו או ללכת עם חולצה שחורה שתתמוך בהחזרת גלעד, כמו כל אחד אחר אני מעוניין בהשבתו ואני מניח שיותר מחלקים אחרים בציבור, אני מוכן לשלם "מחירים כואבים" בעבור זה, אבל לפסטיבל לא הצטרפתי. לא הפגנתי, לא תליתי דגל ולא העברתי הלאה מכתבי שרשרת.
השקפת העולם שלי, בין אם מתוך תמימות וכוחו של הרגל ובין אם מתוך זה שאני עובד במרבית חיי הבוגרים בתור מייצג של מערכת ציבורית, היא להאמין בשלטון. פחות או יותר. להאמין שהשלטון עושה את המקסימום. להאמין שמאחורי החזות הנכלולית והציניות הבלתי נסבלת, הפוליטיקאים שלנו כן מוכנים לקחת החלטות קשות למען הציבור. כן מוכנים להניח להתלהמות ולהתבהמות ולשררה ולעשות משהו למען הכלל. ובמקרה הזה, הכלל הוא בעצם פרט אחד קטן שכבר מחכה שלוש שנים שישחררו אותו מהשבי.
ולכן לא הצטרפתי לפסטיבל. לא הצטרפתי לאלו שזעקו "איך צה"ל לא שיחרר אותו ???" כי היה ברור לי שאם צה"ל היה יכול, היה משחרר אותו כבר מזמן. יותר מכולם, צה"ל חווה את טראומת רון ארד בצורה הכי קשה (חוץ ממשפחת ארד, כמובן). לא הצטרפתי לאלה שהפגינו מול המשרד של אולמרט/עמיר פרץ/אהוד ברק בתביעה להחזיר את גלעד כי לא האמנתי שאיש מביניהם לא רוצה להחזיר אותו.
זה לא שלמדינת ישראל היו כמה וכמה אפשרויות להשיב את גלעד והיא בחרה לתת לו להינמק בשבי. כך לפחות האמנתי או רציתי להאמין.
והנה עכשיו אפשר להיתקף באופטימיות זהירה. הכי זהירה שיש, ובכל זאת אופטימיות. אולי נצליח להשיב אותו בחיים. אולי.
אם זה אכן יקרה בימים הקרובים, אהיה מוכן להסיר את הכובע בפני הציבור הישראלי. הציבור הזה שבמשך כל השנים לעגנו לו על אדישותו והמשכנו להיות חלק ממנו והמשכנו להיות אדישים. אם זה אכן יקרה בימים הקרובים, יהיה שווה להאמין שיש לציבור פה בארץ כוח כלשהו. כוח שמדי פעם אפשר להפעיל. כוח שעשוי (או עלול) להשפיע על מקבלי ההחלטות. ואולי נקבל את ההוכחה שלמרות התצקיב לבוחר והכסאות הנוחים, הם לא לגמרי משתינים עלינו בקשת.
ובעיקר, גלעד יחזור הבייתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
