הבלוג של אילון

בארבעת החודשים האחרונים אני לא מצליח להפסיק לשמוע את מדנס (Madness).

אחת לכמה זמן אני נדבק למשהו מוזיקלי ולא זונח אותו למשך תקופה, אבל במסגרת כל התחיות המחודשות של דברים ששמעתי ואהבתי, מדובר בתחיה הממושכת ביותר. נדמה לי שאפילו הביטלס לא זכו לכזה כבוד באף אחת ממיליון התחיות שלהם בחיי.
כבר 3 חודשים לפחות שאני רוצה לשבת ולכתוב על התחיה הזאת. כבר חודשיים שאני מאמין שאם רק אתן לתחיה הזאת ביטוי בבלוג שלי, ביומני היקר, היא אולי תדעך ואולי אני אתפנה לשמוע דברים אחרים, ובכל זאת זה לא קורה. אני כמעט ולא שומע דברים אחרים ועדיין לא מצאתי את הזמן לכתוב על זה בבלוג. אלא שהפעם אני לא מוותר. וגם אם תחיית מדנס שלי תמות מחר, אני רוצה שיישאר לה תיעוד.

תמונה ראשונה, אני בן 6 או 9 או בין לבין My girl is mad at me, חולון:

מדנס זה עסק רציני וכדי לאתר את מקורות המשיכה ההיסטורית שלי לשביעייה המופלאה הזו אני פונה לאדם שמלווה אותי מאז שנולדתי ואחראי על טעמי המוזיקלי האקלקטי. אחי היחידי.

הוא, בדרך כלל לא זוכר כלום, אבל דווקא הפעם הוא זוכר שלחבר שלו, איל ישראלי הייתה קלטת וידאו עם כל הוידאו-ים שלהם. אותם קליפים שהפכו את הלהקה לשם דבר והקנו לה יתרון עצום בעולם מוזיקה שהלך ונהיה יותר MTV מיום ליום. כמובן שאנחנו בארץ לא ידענו מזה כלום, לנו היה "עד פופ" ולאיל ישראלי, כך מסתבר, הייתה קלטת וידאו שלהם. משם אנחנו מכירים ומוקירים את מדנס. שם זה התחיל.

אני בכלל זכרתי את זה אחרת. באותו גיל ובאותה חולון, אני זוכר את אחי חוזר יום אחד הבייתה עם תקליט שהעטיפה שלו קצת הפחידה אותי. שבעה אנשים צולמו על העטיפה, רובם נראו הגונים, אחד מהם הפחיד אותי קצת. היה בו משהו קריפי, ממושקף ומאיים. התקליט היה Complete Madness, אוסף הלהיטים הראשון שהלהקה הוציאה.

מכאן הדעות חלוקות.

יכול להיות שהקשבתי לתקליט הזה הרבה פעמים, יכול להיות שזה הקלטת של איל ישראלי. הכול יכול להיות. מה שברור הוא שהכרתי והוקרתי את מדנס מגיל מאוד צעיר. אני אפילו כמעט משוכנע שידעתי שמדנס מנגנת סקא או רגאיי וסביר להניח שאלוני, אחי היחידי היה זה שדאג להסביר לי את זה.
כש – It must be love הופיע בפסקול של הסרט ההוא עם אמה תומפסון וג'ף גולדבלום, כבר ידעתי שזה שיר של מדנס. כשה-MTV פרץ לחיינו בתחילת שנות התשעים וכלנו התענגנו על תוכניות עם כל הקליפים של מדנס, אני כבר הכרתי את השירים ואת הקליפים.

תמונה שנייה, Our house in the middle of the street, אני בן 11 או 12, תמיד חולון

והיה גם את "דודג'ר, בונזו וכל השאר", זוכרים ?

זוכרים את התקופה הזאת כשהיינו ילדים ובטלוויזיה היו דוחפים לנו כמעט של שטות שה-BBC ייצר ?

אז הייתה את התכנית הזאת "דודג'ר, בונזו וכל השאר". מעין "משפחה וחצי" עם תה. השיר פתיחה שלהם היה Our house של מדנס. אני זוכר שהכרתי אותו. אני זוכר שאהבתי אותו. Our house נופל בדיוק לנישת השירים האלה שתופסים אותך מהשמיעה הראשונה. שירים שהמלודיות שלהם מלוות אותך לכל החיים. אצלי הוא אחד מהעשרים שירים שאני אקח לאי בודד. פשוט ומדבק ובעיקר, מזכיר לי את הילדות, מהכיוון הנכון שלה.

ובדיוק באותה תקופה התגלה הבלופ של משינה. ופתאום כולנו ידענו להגיד ש"רכבת לילה לקהיר" זה בעצם Night boat to Cairo של מדנס (אגב, הדמיון בין השניים מדהים אותי עד היום, זה פשוט לא יאומן) ואח"כ כולנו ידענו להגיד שריקוד המכונה זה בעצם One step beyond (אשכרה אין להם בושה למשינה האלה !!!), אבל את משינה אני לא מעליב. זה לא העתקה, זו מחווה ומחוות מותר.

תמונה שלישית, My name is Michael Caine, אני בן 17, חולון (וגם קצת אנגליה)

ב – 1992 מדנס התאחדה בפעם הראשונה אחרי הפרידה בשנת 86'. צמד הקונצרטים שכונה Madstock זכה להצלחה אדירה ומספרים שתושבים שגרו בסמוך למקום הקונצרט דיווחו על רעש אדמה בה בשעה שהלהקה ניגנה את One step beyond. לכבוד האיחוד, הלהקה הוציאה אוסף להיטים נוסף Divine Madness. מי שרוצה ללמוד בקצרה על ההיסטוריה של הלהקה והרפרטואר המדהים שלה, זה המקום להתחיל בו.

אם עד שנת 92' מדנס הייתה מבחינתי השירים שהיו ב – Complete Madness ועוד שיר אחד שהכרתי די במקרה, Divine Madness חשף אותי לשנים שבהן הלהקה ירדה מהסקא והרוקסטדי שהעלו אותה לגדולה והתרכזה בייצור פופ מושלם עם נגיעות של סקא ובעיקר, מה שאפיין את הלהקה, מלודיות מדהימות וקליטות. בקיץ 93' נסעתי לאנגליה בפעם הראשונה בחיי. הייתי במחנה נוער ובכל פאונד פנוי שהיה לי קניתי דיסקים. קניתי את Off the ground של מקרטני, את Nevermind של נירוואנה ועוד הרבה דברים אבל הדיסק שאותו שמעתי הכי הרבה מאותה נסיעה הוא Divine Madness.
בשנים שחלפו מאז הדיסק בא וחזר לחיי, אחת לכמה זמן. בכל פעם שאבא שלי השאיר לי את האוטו לכמה זמן, הדיסק הראשון שהיה מלווה אותי הוא Divine Madness. החל מהקצב המקפיץ של The prince שפתח אותו וכלה ב – (Waiting for the) Ghost train המלנכולי שמסיים אותו בפזמון מדבק, מדובר בשלמות. כנראה, אוסף ה – The best of… הטוב ביותר שאני מכיר.

תמונה רביעית, Lovestruck I’ve fallen for a lamppost, אני בן 23, חולון

משום מה אני זוכר את 98'-99'-00' כשנים בהן ישבתי והתבוננתי בטלוויזיה כשבעצם הייתי אמור ללמוד למבחן זה או אחר במסגרת התואר הראשון. הטראומות שהתואר הזה הותיר בי עוד חוזרות אליי בחלומות, אבל למה להכתים שיר הלל למדנס בסיפורי תואר ראשון שלי. לשם זה יש פסיכולוגים ומכות חשמל.

בכל מקרה, באחת מאותן פעמים שהייתי אמור לשבת וללמוד למבחן זה או אחר, הטלוויזיה הייתה פתוחה על MTV או VH-1 וכן הזדמן לי לגלות שמדנס מתאחדת, בהרכבה המקורי. הלהקה אמנם התאחדה אחת לשנתיים לכבוד MAdstock אבל האיחוד בשנת 98'-99' היה הפעם הראשונה שבה הלהקה התאחדה על-מנת להקליט חומר חדש. התוצר היחידי שהכרתי מאותו איחוד הוא Lovestruck שאלמלא Our House היה כנראה השיר של מדנס שאני הכי אוהב.
כאילו לא עברו 13 שנים מהפעם האחרונה בה הם הקליטו יחד וכאילו לא עברו 20 שנים מאז שהם היו בחורים מאוד צעירים ומשוגעים מקאמדן טאון שהנחיתו על העולם את אלבום הבכור המופלא שלהם One step beyond, מדנס הצליחו להישמע בשנת 99' טריים ומלהיבים בדיוק כשם שהם נשמעו בשנות השמונים. אז נכון שסאגס הסולן השמין וצ'אז סמאש (ההוא שתמיד עומד ליד סאגס ולא ברור מה תפקידו בלהקה) נראה כאילו הוא בלע מקרר גדול במיוחד, אבל האנרגיה הייתה אותה אנרגיה והפופ המושלם הזה נשמע אותו דבר, רק יותר טוב.
אחד השירים הראשונים שהורדתי, אחרי שגיליתי את קאזה, היה Lovestruck.
מסיבה שאינה ברורה לי, לא בחרתי להוריד חומרים של מדנס שלא הכרתי עד אז. יכול להיות שהעדפתי להסתפק במה שאני מכיר ומוקיר. הכרתי את הלהקה דרך שני אוספי להיטים ודרך תעשייה שלמה של סרטוני וידאו מדהימים ומכאן חשבתי שאפשר רק לרדת. טעיתי.

תמונה חמישית, The liberty of Norton Folgate, אני בן 33, חולון

אני ממש לא זוכר איך, אולי במסגרת שיטוט אקראי בוויקיפדיה, גיליתי שמדנס מוציאה אלבום ראשון עם חומר חדש מאז שנת 99', אלבום קונספט שנקרא The Liberty of Norton Folgate. הצלחתי להוריד אותו, אי שם בסוף דצמבר וניגשתי אליו מלא חששות. לרגע לא חשבתי שהשביעייה המופלאה הזאת (שגיל חבריה נע כיום בין 49 ל – 53) תצליח לייצר משהו שיהיה דומה, ואפילו באופן מרוחק, לפופ האיכותי שהם ייצרו בעבר. הצלחתי לטעות שוב.