אפולו הבטיח לקסנדרה את מתנת הנבואה אם תיענה לחיזוריו. אך לאחר שקיבלה את מתנת הנבואה הנערה חזרה בה ודחתה אותו, והסוף היה שאיש לא שעה לנבואותיה (כמה טוב שיש וויקיפדיה). בצורה דומה כשהאחים טרי ואייאן קוראים לסירה החדשה שהם קנו "החלום של קסנדרה" ברור שטוב לא יצא מזה. במיוחד שהם עושים את זה בסרט של וודי אלן, יוצר שמרבה להתעסק בנפש ובמוסר וביכולת שיש בכל אחד מאיתנו להתנער מכבלי המוסר לשם מטרות שנראות מוצדקות (הגם שהן לא). אחד הבלוגרים שכתב על הסרט היטיב לציין שאלן עושה פה טריק הפוך ל"נקודת מפגש" סרטו "המוסרי" האחרון: בעוד שבנקודת מפגש אנחנו ממתינים בכמיהה מסוימת לנפילה של הגיבור (שלא מגיעה בסופו של דבר), בחלומה של קסנדרה אנחנו חשים סימטיה כלפי פארל ומקרגור (בעיקר כלפי קולין פארל) אבל הטרגדיה רשומה על הקיר.
אין סרט חדש של וודי אלן שלא ילווה בדיון של ראוי או לא ראוי, לנוכח רמת היצירה שלו בשנים האחרונות. אני חייב להגיד שכמי שהתחבר לוודי אלן דווקא מהצד הקומי, אף פעם לא הייתי חסיד נלהב של סרטי המוסר שלו. מהצד האחר, אני בהחלט יכול לראות את הבדלי הרמות בין יצירות עבר של אלן דוגמת "פשעים ועבירות קלות" לבין התוצרת שלו בשנים האחרונות. אין ספק שהרבה יותר נעים לראות את הנפש האנושית במערומיה המוסריים ביצירה של אלן בשנות השמונים מאשר בזו הנוכחית.
בשורה התחתונה מדובר בסרט לא רע בכלל אבל בהחלט לא מסרטיו המובילים של אלן.
בכל מקרה, אם השאלת הסרט מבלוקבסטר היא התרומה הקטנה שלי להמשך היצירה של אלן, די לי בידיעה הזו כדי להמליץ על הסרט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
