הבלוג של אילון

עברו כמעט שלושה חודשים מאז הפעם האחרונה שכתבתי בבלוג שלי. שלושה חודשים שמבחינתי נדמים כנצח. מאי ויוני היו החודשים הראשונים שבהם לא כתבתי בכלל. החורים היחידים בחייו של הבלוג בשש השנים בהן אני כותב (ואפילו את יום השנה השישי הצלחתי להחמיץ). חזרתי היום. נשבע לך שחזרתי מהגיהנום. והאמת, לא בא לי להתחיל לספר את כל מה שקרה בתקופה הזו. פשוט גיהנום. והעיקר שעכשיו אני כאן ורוצה לחזור לכתוב. בין אם כתראפיה לעצמי ובין אם כי יומני היקר זכאי לעדכון אחת לכמה זמן.

אחרי חודש ללא כתיבה, אי שם בחודש מאי, כשהבנתי שהגיהנום is here to stay רציתי לכתוב. אלא שכבר אז חשבתי שמן הראוי לכתוב על כל מה שקרה. כאילו שיש חוזה לא כתוב ביני לבין הבלוג לעדכן על הכול. ואולי זה מה שעיכב. אולי הפחד מלכתוב את כל מה שקורה ולתת לו תוקף מחוץ לחיים שלי ומחוץ לחוג החברים המצומצם ומחוץ למשפחה. ואולי זה מה שעצר אותי מלכתוב במשך חודשיים נוספים.

מה שזה לא יהיה, חזרתי. ואני מקווה שאני אוכל לחזור לכתיבה הרגילה על סרטים וספורט ושטויות וכו'. ואולי עם הזמן יהיה לי חשק לספר על אבא שלי שעבר לאשפוז קבוע ועל הפרידה מהשותפה שלי אחרי 5 שנים ועל המעבר לגור לבד ועל החיוך הקטנטן שניסיתי לחייך לעולם בתקופה האחרונה ועל שביבי החיוך שמדי פעם הוא החזיר בחזרה. ועל התבגרות ועל חום יולי אוגוסט ועל מה שיבוא לי. והעיקר שאני כאן. שוב. התגעגעתם ?