הבלוג של אילון

כבר כמעט ושכחתי את הקטע הזה של נדודי שינה. את התסכול שכרוך בלקום באמצע הלילה ולדעת שלא תישן יותר. אני ער כבר שעתיים ולא מרגיש לרגע אחד כאילו שיש בי את היכולת לחזור לישון. אפילו כבר הספקתי לנתח קלות את החלום שחלמתי במהלך ארבע השעות בהן כן הספקתי לישון (חלום מוזר על טקס חלוקת פרסים, על גיטרה קלאסית מושנה ועל תמר אייזנמן ואהוד בנאי).

ההבדל העיקרי בין נדודי השינה של פעם לאלה שעכשיו הוא העובדה המשמחת שאני חולק את מיטתי עם בת זוג. ארוסתי הנפלאה. ארוסתי שמצליחה באורח פלא לקום בדיוק מתי שאני קם באמצע הלילה (או שאולי אני זה שקם מתי שהיא קמה או אולי הביצה קדמה לתרנגולת....), ושיש לי את האפשרות לנהל איתה שיחת לילה שנעה בין סקירת אירועי היום, המשך ההכנות והתכנונים והמזימות לקראת החתונה ו/או ניתוח החלום ההוא מקודם. אחרי שעה וקצת וכוס פפסי מקס לכל אחד אני אומר לה ללכת לישון ולוקח את הלפ-טופ שלה לסלון להתבודד איתו לעוד קצת זמן. אני לא צריך לקום לעבודה עוד כמה שעות היא דווקא כן. אין כמו נדודי שינה משודרגים.