הבלוג של אילון

תיארתי לעצמי שיגיע הרגע שבו קוונטין טראנטינו יתחיל להימאס עליי. זה כמעט קרה ב-kill Bill הראשון שהיה גרפי מדי לטעמי, אבל זה התאזן בסרט השני שהיה מדברי, מהורהר (אבל משעמם יותר). "חסין מוות" בו צפיתי לאחרונה (באיחור קליל של שנתיים) היה בדיוק הרגע בו טרנטינו נמאס.

אני מבין שהסרט הוא בעצם סוג של הומאז' של טרנטינו ואני מבין שמדובר בסרט מתוך פרויקט ובקיצור, קיימות שלל נסיבות מקלות לאיכותו של הסרט, אני אפילו מוכן להחמיא לו ולהגיד שבתור הומאז' מדובר בהומאז' מרשים ביותר. אבל...כפי שאמרו הסמית'ס This joke isn't funny anymore.

כשטרנטינו לקח את כל הסרטים עליהם הוא גדל ולאורם הוא התחנך ושילב אלמנטים מהם בסרטיו הראשונים, זה היה מרענן. כשהוא בחר בפאם גריר (ללא ספק כוכבת ה-blaxploitation הגדולה ביותר) לככב ב"ג'קי בראון" זה גם היה שיחוק. הבחירה הכי מגניבה, הכי טרנטינו. אלא שהפעם בחסין מוות זה כבר מתחיל להעיק.

הסרט בנוי, מצולם ומשוחק כמו סרט שנות השבעים לכל דבר ועניין. ישנם אפילו טריקים קטנים (למשל, קפיצות בסרט) שנותנים לך את התחושה של סרט ישן. בקטע הזה - השחזור התקופתי - טרנטינו שיחק אותה (הערת ביניים: כיוון שרק נולדתי בשנות השבעים וכיוון שלא חייתי בארה"ב מימיי, אני רק יכול להעריך את השחזור התקופתי של טרנטינו בהשוואה לסרטי התקופה ולסרטים שמשחזרים את התקופה. למעשה, זה רק מחזק את האלמנט של ההומאז'). הבעיה היא שהסרט עצמו, לא מעניין. עברו כמה עשורים מאז שנות השבעים וגם העלילות התקדמו. אני לא צריך סרטים של ג'יימס קמרון והשקעה של חצי מיליארד דולר כדי להנות מסרט, אבל אני צריך משהו קצת יותר מושקע. משהו שהוא יותר מהומאז'.

בכל מקרה, טרנטינו נשאר מעניין ומסקרן גם בסרטים הפחות טובים שלו. השאלה היא, מתי גם זה ייגמר.