הבלוג של אילון

בדומה לסרטים אחרים שנעשו במיוחד לטלוויזיה, Dinner with friends מתאפיין בסטאטיות מסויימת. יותר מכל, הוא מזכיר מחזה המתנהל על-גבי 3-4 סטים שונים של תפאורה. ולמרות שמדובר בסרט טלוויזיה (מה שמוריד מראש את רמת הציפיות מהמוצר המוגמר) מנורמן ג'ואיסון, במאי הסרט שביים בעבר יצירות מופת כגון: "כחום הלילה" ו-"צדק לכל", אפשר היה לצפות ליותר. שלא לדבר על הקאסט המבטיח שעושה אמנם עבודה טובה אבל כזו שאין בה כדי לכסות על הפגמים המולדים בסרט שהם בעיקרם הסטאטיות והטרחנות.

דניס קוויד ואנדי מקדואל מגלמים את גייב וקארן, זוג-לכאורה-מושלם שעסוק בעיקר בבישול. אחרי 12 שנות נישואין, גייב כנוע ולהוט להשביע את הסובבים וקארן נותנת דרור לשתלטנות שלה. טום ובת' (קיניר וקולט בהתאמה) הם זוג חבריהם הטובים שחלקו איתם לאורך השנים את התאווה לגורמה ואת הקשיים הקטנים של החיים (בית, ילדים וכו'). כשחיי הנישואין של טום ובת' עולים על שרטון, וטום מחליט לעזוב את הבית עבור אישה אחרת, קארן וגייב מתקשים להתמודד עם ההשלכות. בין אם מדובר באובדן הסדר הקיים שהיה ההרגל הנוח של הארבעה ובין אם מדובר במה שצעדו של טום מקרין על חייהם.

Dinner with friends הוא סרט על החיים בגיל 40+, על חברות, על חיי הנישואין ועל השאיפה להיות מאושר בכל מחיר. רוב הסרט מתנהל סביב שיחות על כל הנושאים האלו וסביב האוכל. אולי אם היה ניתן דגש גדול יותר לצד התזונאי של הסרט, הייתה לו תקומה מסויימת בעיניי. בהיעדר הדגש המיוחל אנחנו נשארים עם סרט טלוויזיה עמוס בובע מייסס ושיחות מיגעות על החיים. לו הייתי גייב וקארן והיה לי בית נופש במרת'הז ויניארד, יכול להיות שהסרט היה מדבר אליי יותר. כיוון שבין עמי אני חי, שרדתי את השעה וחצי ולא הרבה יותר מזה.