הבלוג של אילון

זה יהיה קצת מוגזם להאשים את קשטן בחוליים של החברה הישראלית, הוא לא אשם, כולנו אשמים, אבל אין לי ספק שחלק מההתייחסות התקשורתית למעשה של קשטן מדגימה עד כמה החברה שלנו חולה. הבן אדם נתפס כשהוא מבריח אלכוהול וסיגרים בעשרות אלפי שקלים לארץ. כלומר, קשטן ניסה לעבור במכס עם אלכוהול וסיגרים בסכום שעולה בהרבה על המותר. עכשיו, אם היה מדובר באיש פשוט שיוצא לחו"ל לראשונה בחייו, עוד יכולנו לוותר. "ניחא, האיש לא מבין מימינו ושמאלו". אבל קשטן יצא עם הקבוצות השונות שהוא אימן ועם הנבחרת עשרות פעמים. פעם אחת אפילו נכנסה לדיראון עולם (פרשת קובלנץ) במסגרת עוד אחד מ"רגעי הקסם" של הכדורגל הישראלי.

אפילו אני, כשיצאתי בגיל 17.5 לאנגליה, ידעתי שיש מגבלה על כמות האלכוהול שניתן לקנות והסיגריות. אפילו אני, וקשטן שמבוגר ממני בכמה דקות טובות ידע ועוד איך ידע. למעשה, עדיף להגיד שידעת והתעלמת או שידעת ולקחת את הסיכון מאשר להעמיד פנים שלא ידעת.

כולנו שמענו על המשאים ומתנים שנוהלו ע"י קשטן או בשמו ולכולם ברור שהאיש יודע מה טוב לו. העובדה שהוא מסתובב כל הזמן עם אותם מכנסיים, אותה חולצה והחמסה שמשתלשלת מהכיס לא מעידות על אורחותיו הפשוטות של המאמן הזועף, הן רק מעידות שבכל הקשור לאמונות תפלות מדובר בפרימיטיב סוג א' (זה בסדר, גם אני כזה...)

אלא שיותר מהמעשה של קשטן, עיצבנה אותי ההתגייסות התקשורתית למענו וההתגייסות התקשורתית נגדו. אביעד פוהרילס, למשל, אחד מעיתונאי החצר של גרנט, מיהר לתקוף את קשטן. כמו רוב הדברים שפוהרילס כותב, זה לא היה ענייני ולא היה מעניין, אבל העיקר שהוא הכניס ליריבו של גרנט. אשריו של אברם שגם בהיותו בגלות, על חופה הדרומי של אנגליה, עדיין יש מי שמייצג אותו בכבוד בתקשורת הישראלית.

אייל ברקוביץ', מנגד, מיהר להתלהם כהרגלו ולגונן על קשטן. ביום שלפני כן הוא היה מוכן לתלות את סמי בכר ודיבר בגסות רוח שאופיינית רק לו ולשותפתו לשידור, אופירה ערסייג, כנגד עורך הדין של סמי בכר (מה שמפליא אותי הוא שאנשים מוכנים להמשיך לדבר עם ברקוביץ' וערסייג למרות ההתנהגות הבהמית שלהם) ואילו כנגד קשטן הוא היה הרבה יותר מפויס.

דרור קשטן עבר עבירה על חוקי המכס. זה הכול. העובדה שמדובר במאמן כדורגל מצליח הופכת את העניין למעניין תקשורתית. העבודה שהוא עשה את זה במסגרת חופשה פרטית לא צריכה לעניין את התקשורת. זה אפילו לא צריך לעניין את כותבי הקוד האתי של הנבחרת. מבחינה אתית קשטן עבר עבירה שהוא לא היה צריך לעבור, גם אם זה נעשה במסגרת חופשה פרטית. מה שמעצבן אותי הוא שמגייסים את עברו של קשטן כסיבה להקלה בעונש או הקלה בהתייחסות.

למה ? למה לעזאזל צריך לרחם על קשטן ?

אם אני הייתי נתפס בעבירה דומה, איש לא היה קם להגן עליי בתקשורת ואיש לא היה אומר שלא צריך להחמיר איתי. אני מוכן להסתכן ולהגיד שאני משתכר הרבה פחות מקשטן ולי יש אינטרס גדול יותר להבריח אלכוהול וסיגרים שאין ידי משגת לקנות במיסים מלאים. אני אמשיך להסתכן ולהגיד שאני אדם לא פחות טוב ממנו, אם לא יותר. ובכל זאת, אם הייתי נתפס בעבירה כלשהי, הייתי אוכל את העונש כמו ענק. כמו אחד העם. בדיוק כמו שצריך להתייחס לקשטן.