בדרך כלל, יש רק דבר אחד שיכול להציל סרט שנראה כמו סרט שראינו כבר מיליון פעמים וזה ההופעה של השחקנים. הופעה טובה של אחד השחקנים או קאסט מבטיח שמצליח לקיים (ואפילו אם רק חלקית) יכולים בהחלט לתרום לתחושת ה – Been there done that שיש בד"כ אחרי סרטים כאלה. אני משתמש בכל הפתיחה הזו כדי להסביר למה "הונאה" הוא לא בזבוז זמן מוחלט. ראינו את הסרט הזה מיליון פעמים בעבר. בכל פעם יש לו שם אחר, לוּק אחר וצוות אחר, אבל זה תמיד אותו סרט. במקרה הזה, הכיף שבלראות את יואן מקגרגור, יו ג'קמן וגם קצת שרלוט רמפלינג שווה את כל המאמץ.
אז מה בעצם קורם שם (ובעוד מיליון סרטים אחרים): יואן מקגרגור הוא רואה חשבון משועמם בעל חיים חיוורים. ערב אחד נקלע לחייו במפתיע יו ג'קמן בעל החיים המרהיבים. זה כל כך צפוי ונדוש שזה מדהים. אט אט מקרגור נקלע לעולם של ריגושים מיניים, מתאהב ואז.....
אל תטרחו לנחש, ראיתם את זה קורה במיליון סרטים אחרים. זה קורה גם פה. ההופעה של מקגרגור ויו ג'קמן אולי הופכת את זה לקצת יותר מעניין, אבל באמת שרק קצת.
