הבלוג של אילון

הייתי בן 32 בפעם הראשונה שעשיתי בייבי סיטר. נסעתי עם אחי היחידי ועם בתו הבכורה ואחיה הקטן לבוסטון. אחי היה צריך לקחת את הילדה לבדיקה וכך נשארתי, לראשונה בחיי, לבד עם ילד קטן. עד אז, המקסימום שהגעתי אליו מבחינת להיות אחראי למישהו אחר הוא לרדת עם הכלבה של שירי בימי התיכון העליזים (שירי כנראה הייתה זקוקה לכמה דקות מנוחה כדי שתספיק ללמוד לפני שאני חוזר ומפריע לה). ג'ונתן, האחיין המדהים שלי הוא ילד טוב ואינטליגנט. באמת. אבל, כמו כל בן שגדל עם שלוש אחיות, הוא שובב. יש לו קהל קבוע למעשי השובבות ולכן הוא משדרג אותם מפעם לפעם. הייתי בהיסטריה. אני חושב שהעדפתי ללכת ברגל מניו ג'רזי לבוסטון (אליבא דגוגל מדובר ב - 481 ק"מ, חמש שעות נסיעה) מאשר להשאר לבד עם ילד קטן, ועוד ילד ששייך לאחי.

כל המעורבים, חוץ ממני, היו מאוד רגועים. אחי ורעייתו היו משוכנעים שאני אצליח לשמור עליו בלי שום בעיה. אני לא.

בסופו של דבר היה ממש נחמד. בהתחלה ישנתי קצת בעוד הוא ישב לידי וצפה בסבלנות בדורה. אחת לרבע שעה פקחתי עין ושאלתי אותו עם הכל בסדר. הוא טען שכן. אחר כך ירדנו לדאנקן דונאטס לאכול ארוחת בוקר. הוא הביט בי בתמיהה מהולה ברחמים כשהוא חש בהיסטריה שלי כשבאנו לחצות את הכביש. הוא היה ממש מקסים ומצחיק וילד טוב. כנראה שהזהירו אותו מראש, כנראה שאמרו לו שהדוד שלו לא כל כך רגיל לשמור על ילדים. השד יודע מה. איך שלא יהיה, שרדנו, הוא ואני. אפילו נהניתי קצת.

אתמול הייתה הפעם השנייה.

ישבנו אצל אימא שלי לארוחת צהריים כשלפתע אהובתי קיבלה SMS מטלי ואלון שמבקשים הצלה. בייבי סיטר להלילה. בהתחלה הייתי בטוח שמדובר ב-SMS שנשלח לכל החברים של טלי ואלון מתוך תקווה שאחד מהם ירים את הכפפה אבל מהר מאוד הסתבר שאנחנו הכפפה. עתיד מסיבת פורים שטלי ואלון תכננו ללכת אליה תלוי בהיענות שלנו. לטלי ואלון יש שני ילדים: גאיה בת 6 וזיו בן שנתיים. גאיה מתה עליי ואני עליה. אהבה ממבט ראשון. זיו עדיין לא נוח להכיר בקסמיי אבל אנחנו בסדר. הנקודה היא שתכננתי ללכת בטל בערב מול ערוץ הספורט תוך תמרון בין הליגה הספרדית לספר שאני קורא (החדש של דן בראון). התגובה הראשונה שלי הייתה להגיד לא. גם התגובה השנייה. עד לתגובה השלישית אשתי הספיקה להגיד כן, אז אמרתי כן.

אשתי ואני בקושי יוצאים מהבית. למסכנה שלי יש את אם-כל-המבחנים בחודש יוני ואנחנו מנסים לנצל כל דקה פנויה ללימודים (היא לומדת ואני משתדל לא להפריע...). איכשהו אהובתי הצליחה לשכנע אותי שגם אצל טלי ואלון היא תוכל ללמוד בשקט וכך הערב לא יתבזבז.

הגענו ב-20:30, בדיוק בשעה היעודה. טלי עוד התאפרה לקראת המסיבה ואלון נתן את התיבולים האחרונים לסלט היווני שהם הכינו לנו.

ככה זה. ישנם בייביסיטרים שבאים בלי דרישות, אנחנו כמו אלטון ג'ון מינימום זכינו לפינוק מלכותי. סלט יווני מעולה, פשטידת תרד, קינוח מדהים (עוגת פירורים עם קצפת ותותים) ומשלוח מנות שטלי הכינה במיוחד בשבילנו. והעיקר....הילדים ישנו.

אהובתי ואני לא מורגלים בילדים ישנים ולכן הקפדנו ללחוש כל הזמן. טלי ואלון ניסו לדבר בצעקות כדי להבהיר לנו שהילדים שלהם לא מתעוררים בקלות. אז הם צעקו עד שיצאו, אנחנו לחשנו לאורך כל הערב והילדים לא התעוררו.

האמת, היה מקסים. ממש נהניתי. זה היה כמו להזמין את אשתי היקרה לארוחת ערב חלבית. יש לטלי ואלון נוף של ראשון לציון שנראה טוב גם כשחשוך. ספה נוחה ביותר לקריאה/צפייה חלקית בריאל מדריד וברצלונה והעיקר העיקר...ילדים שמסוגלים לישון בלי להתעורר ובלי להפריע לדוד "הבלוג של אילון" ואשתו הטרייה.

היה ערב ממש מקסים. בכלל, אולי זה מומלץ לזוגות שמחפשים קצת גיוון בחיי החברה. זה מעניין. זה כמו להיות מוזמנים לארוחת ערב אצל טלי ואלון רק בלי שטלי ואלון באמת יהיו שם. אתה בא לבית זר, אוכל אוכל טוב, רואה כדורגל איכותי ומדבר עם זוגתך בנועם ובלחש. אפילו הרווחת מצווה על הדרך. אולי עליתי פה על סטארט אפ....במקום חילופי זוגות, חילופי בתים אגב בייביסיטר. אצלנו זה עבד.