הבלוג של אילון

אי שם בראשית חודש אוגוסט, צפייה ב"הלנה בקופסה" הייתה אחת המשימות שאשתי ואני (אז עוד "החברה שלי ואני") הצבנו לעצמנו.

נסענו במיוחד לאוזן השלישית, סידרנו את הבית והכנּו את עצמנו לצפייה מענגת. "הלנה בקופסה" הסתבר כסרט שאפילו לא ראוי למעמד הקאלט שלו הוא זכה וכסרט שמחמיץ בכמה צחוקים את יעודו האמיתי: קומדיה שחורה מסוג כלשהו. אני משוכנע שג'ניפר לינץ', היוצרת והבת של דייויד לינץ' (מה שמסביר חלק ניכר מהבחירות המוזרות שנעשו בסרט) לא התכוונה לייצר סרט מצחיק אבל זה מה שיצא לה. הדמויות נלעגות, העלילה בלתי אפשרית וחלק מהסיפורים לא קשורים לכלום ובכלל אלמלא ההופעה הכובשת של שרילין פן (אחת מההחמצות הגדולות של הוליווד, לטעמי מדובר באחת מהנשים היפות שראה המסך) הסרט היה נחשב לבזבוז טוטאלי. אני אישית מאוד נהנתי, אבל זה בגלל שראיתי את הסרט עם חברה שלי ובגלל שהיה לנו סוף שבוע מדהים ביחד. בתכלס, זה סרט גרוע. לא שווה את הנסיעה לאוזן השלישית ואפילו לא שווה צפייה בטלוויזיה, באחת הסינמות, סלילה, כשאתה סובל מנדודי שינה.

למי שמתעניין משום מה: ניק הוא רופא צעיר שמאוהב עד טירוף בהלנה ואכול ע"י זכרונות מאימו קלת הדעת (אגב, באנגלית קוראים לזה promiscuous ולטעמי זאת מילה מגניבה יותר). יום אחד הוא מזמין את הלנה לארוחת צהריים שממנה היא יוצאת בסערה. בצאתה היא נופלת קורבן לתאונת פגע-וברח. ניק לוקח את הלנה חזרה לביתו ומנתח אותה בעצמו. כשהיא קמה מהניתוח, הלנה קטועת רגליים שנתונה לחסדיו של ניק. הסרט עוסק במערכת היחסים שמתפתחת בין השניים וכמובן שאם הוא היה סרט רציני יותר, היה שווה לקיים דיון על יחסי שולט נשלט וכו'. במקרה הזה, עדיף לוותר.

אגב, אחד הדברים הבודדים הראויים לציון בהקשר של הסרט הוא שבארץ, מסיבה כלשהי, תורגם שמו של הסרט ל"הלנה המתאגרפת" במקום "הלנה בקופסה". אם אני לא טועה, מדובר באחת הפאשלות הגדולות ביותר במה שקשור לתחום תרגום שמות סרטים.