הבלוג של אילון

מדי יום עצמאות, יוצא לי לשמוע/לקרוא על עוד מישהו שמבקש להפריד את יום העצמאות מיום הזכרון לחללי מלחמות ישראל.

כל שנה. האמת, כשהייתי ילד גם אני חשבתי כך. לא הצלחתי להבין את המעבר הכפוי והמשונה מעצב לשימחה. מיום שבו כל שיר גורם לך לדמוע ליום שבו צריך לשמוח ולחגוג את עצם קיומנו במקום הזה. ובכל שנה, תמיד חוזר הטיעון "זה חלק מהמציאות המורכבת שלנו במקום הזה" ומנצח כל טיעון אחר. האמת היא שלא התכנסתי לכתוב על העניין הזה ספציפית. פשוט אתמול הבנתי עד כמה העצב של יום הזכרון נוגע בי הרבה יותר מהשמחה הפרועה של יום העצמאות. עד כמה אני מצליח לציין את זכר הנופלים יותר משאני מרשה לעצמי או בכלל מסוגל להיסחף לחגיגות הפרועות ברחובות ולצפיפיות הבלתי נסבלת.

בכל מקרה, התכנסתי כדי לדבר על המציאות המורכבת וגו', אז הנה עוד הוכחה למציאות המורכבת והפעם, המציאות שבה אנחנו חיים על פי לוח שנה לועזי (אני מדבר על הגורמים היצרניים בחברה) אבל מציינים את מועדי ישראל ע"פ לוח שנה עברי:

השנה, יום העצמאות נדחה ביום כיוון שיום הזכרון נדחה ביום. יום הזכרון נדחה ביום כדי שלא נציין את ערבו של יום הזכרון במוצאי שבת, אלא ביום א' בשבוע. הגיוני, נכון ?

הנקודה היא שהיום, יום העצמאות ה-62 של מדינת ישראל, הוא גם יום ההולדת של אחד אדולף היטלר. אותו אחד שמעשיו המפלצתיים צוינו ביום זכרון אחר שהיה בשבוע שעבר (ושגם הוא נדחה ביום).

כן, כן, אני יודע, אין שום קשר ויום ההולדת של הצורר הזה לא צריך לשמש כרפרנס לשום דבר. אני זוכר את התאריך כי אני מכיר שתי בחורות (נפרדות) שנולדו בתאריך הזה בשנת 1978. ובכל זאת, חלק מהמציאות המורכבת.

וכשחושבים על זה עוד יותר, אלמלא מעשיו המפלצתיים, יכול להיות שלא הייתה קמה לנו מדינה שנוכל לחגוג לה דווקא ביום ההולדת שלו, ויכול להיות שלא היה לנו יום זכרון שצמוד ליום העצמאות ושיגרום לנו מדי שנה לחשוב שזה "חלק מהמציאות המורכבת שלנו פה".