הבלוג של אילון

אלון מזרחי הוא לדעתי חלוץ הליגה הטוב ביותר ששיחק בארץ. אולי עודד מכנס היה טוב יותר, אולי קיש רומנו ואולי גידי דמתי, אבל אין ספק שברשימת הטובים ביותר, למזרחי שמור מקום של כבוד. אלא שמזרחי, 33 בנובמבר האחרון, ייזכר כנראה בעיקר בגלל "הוצא מהקשרו" והמעברים התכופים בין הקבוצות השונות. בקריירה שנמשכת 15 שנים עבר מזרחי 16 (!!!) פעמים בין קבוצות, הוא הספיק לשחק ב-11 קבוצות שונות, ולפחות ב-7 (!!!) מקרים הוא עזב קבוצה באמצע העונה עבור קבוצה אחרת. העונה מזרחי הגדיל לעשות: הוא פתח את העונה בבאר-שבע, עזב לבני יהודה ועכשיו הוא חוזר לבאר-שבע. לא יאומן. הכול במסגרת עונה אחת.

ישנם שחקנים שעוברים בין קבוצות. זה לא בלתי אפשרי. שחקן ממוצע עובר בין 3-4 קבוצות בקריירה. ישנם שחקנים שעוברים יותר וישנם שחקנים, דוגמת גידי דמתי ואהוד בן-טובים שמעבירים קריירה ארוכה וענפה בקבוצה אחת. זה לא שישנה דרך אחת שהיא טובה יותר אבל אין ספק שמעברים כ"כ רבים בין קבוצות מסייעים להדגיש אלמנטים בעיתיים באישיות של השחקן. במקרה של מזרחי, היוהרה. מזרחי הוא מגלומן. הוא מאוהב בעצמו ואכפת לו רק מעצמו. גם כשהוא כבר מתראיין ומנסה לדבר בשבחיה של הקבוצה או על חשיבותה של הקבוצה, ברור לכולם שהוא מדבר על עצמו. רק על עצמו לספר הוא ידע. אם נוסיף לכך את הנטייה של מזרחי (ובכך הוא לא שונה מרוב כדורגלני ארצנו) לדבר על עצמו בגוף שלישי הרי שנקבל שילוב קטלני של שחקן יהיר, אגואיסט מדרגה ראשונה, שמסתייע בעו"ד מעורר חלחלה שמעביר אותו בין קבוצות כאילו היה פורפרה.

מבין כל הנתונים הקשורים במזרחי, הנתון המדאיג מכל הינה העובדה שמזרחי עזב 7 קבוצות במהלך העונה. 7 קבוצות. זה המון. 7 פעמים הוא התחיל עונה עם קבוצה מסויימת ומסיבות (שבד"כ קשורות אליו) עזב באמצע. המקרה שזכור לי יותר מכל קרה בשנת 98/99. מכבי חיפה עלתה לשלבים המתקדמים ביותר בגביע המחזיקות ומזרחי בכ"ז עזב אותה כדי לשחק (?) בקבוצת תחתית מהליגה השנייה בצרפת. הכול היה כשר מבחינתו ע"מ להגשים את החלום האירופאי. עד מהרה מזרחי חזר עם זנב בין הרגליים אבל לחיפה זה כבר לא עזר. היא עפה מגביע המחזיקות והחמיצה הזדמנות לעשות היסטוריה-פורתא בשנה האחרונה שבה התקיים המפעל הזה. זה היה "אלון מזרחי" קלאסי - חושב רק על עצמו, מקבל החלטות שגויות ומשוכנע שכל העולם מחכה רק לו.

שלא נטעה. מזרחי שחקן ענק. הוא הוכיח את עצמו כמעט בכל מקום ובכל קבוצה, אבל שנותיו האחרונות מביישות את נעוריו המופלאים. הוא אמנם שבר את שיא הכיבושים של מכנס אבל זחל אליו תוך קשיים מרובים. הוא כמעט ולא פוגע מאז ובעיקר עסוק בלכעוס על מאמנים ולהחליף קבוצות.

קשה לבקש משחקן בגילו של מזרחי שיגלה סבלנות אבל דומה כי מזרחי כבר הפך לבדיחה של הכדורגל הישראלי. ולסיום, כדי להיות קטנוני עד הסוף: ביום ראשון בלילה, מזרחי יישב בתכנית "בטריבונה" של אבי רצון והצהיר קבל עם ועדה שהוא שמח להיות בבני יהודה, שאין לו שאיפות חוץ מבני יהודה ושזה מרגש לסיים את הקריירה בקבוצה שבה היא החלה. יום ראשון בלילה. ביום שלישי, המו"מ בין מזרחי לב"ש היה כבר במצב הקשיים (שמאפיין כל מו"מ כדורגל בארץ). מתי הוא הספיק ? ולמה לעזאזל הוא שיקר ? למה לא היה למזרחי את האומץ להצהיר אצל רצון "אני רוצה לעזוב את בני יהודה כי אני לא פוגע/לא אוהב את שירזי/לא משחק וכו'" ובמקום זה הוא טווה את סיפור האגדות על כמה שטוב לו שם וכו'. אז מה שווה כל הראיון הזה ? האמת היא שמזרחי הוא לא היחידי שלוקה בתחום הזה, אבל במקרה הספציפי הנ"ל זה היה מרגיז. הספקולציה שמזרחי עוזב את בני יהודה הסתובבה כבר כמה ימים אבל ביום ראשון מזרחי העניק הכחשה גורפת. מקץ כמה שעות נסתבר מה שווה ההגינות שלו. חבל. חבל שבסופו של דבר מה שנזכור מאלון מזרחי זה "באירופה או בספרד" ואת עו"ד באייער.