את "נקמת הפטיש העברי" ראיתי כי "ההוא מהוידאו" המליץ עליו. בדרך-כלל להמלצות של אלה מהוידאו מתלווה ארומה של סמכות וידענות, מלווה ברצון שלהם להרשים את הלקוח ולהיות נון קונפורמיסטים בכוח. "ההוא מהוידאו" לא ימליץ על סרטים פשוטים או סתם סרטים של פאן טהור. הם חייבים להיות קאלטיים או מתוחכמים. "נקמת הפטיש העברי" שייך לזן הקאלטי.
מדובר בפארודיה מהזן הנחות ביותר שאלמלא הייתי יהודי/ישראלי, לא הייתה מדברת אליי בכלל. האזכורים היהודיים מצחיקים בהתחלה וקצת פחות בהמשך אבל הם חביבים למדיי לכל האורך. הנקודה היא, שהם לא מספיקים. כשנגמר כל "הקטע" היהודי של הסרט נשארים בעיקר עם אנדי דיק שערכו הסגולי נחות למדי. כפארודיה יהודית על סרטי הבלקספלויטיישן של שנות השבעים "נקמת הפטיש העברי" דווקא יצא מוצלח, אבל מראש לא ניתן לצפות ליותר מדי מפארודיה על פארודיה. בבסיס הסרט (תסריט ובימוי של ג'ונת'ן קסלמן) עומד מרדכי ג'פרסון קארבר גירסה סמי-דוסית לשאפט. הוא כביכול קוּל כמו שאפט אבל מזכיר בעיקר את עלי ג'י. הוא יוצא למאבק בדמיאן קלאוס, בנו המרושע של סנטה (אנדי דיק, בלתי נסבל כתמיד) שמנסה לבטל את חג החנוכה. זה טפשי בדיוק כמו שזה נשמע אבל שווה לראות את הסרט בעיקר בגלל ההומור העצמי היהודי והקאלטיות האפשרית של הסרט. לא הרבה יותר מזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
