הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 8/2003
דו"ח צפייה: מפרקים את הבית - סטיב מרטין, קווין לאטיפה.
קשה להגיד שהגעתי עמוס ציפיות לקראת "מפרקים את הבית" של סטיב מרטין וקווין לאטיפה. מרטין, שבאמצע שנות השמונים, דרך כוכבו בכל מיני סרטים ששודרו בכבלים הפיראטיים והצליח להצחיק אותי אז (אמצע שנות השמונים = הייתי בן 10 עד 14, התחיל לגדול לי שפם של ילדים) הפך במרוצת השנים לטרחני ומעיק ובעיקר לבדרן של שטיק אחד שהוא כל הזמן הקפיד לחזור עליו (הכי מבישה הייתה ההופעה שבה הוא קיבל פרס מפעל חיים והקפיד שוב ושוב ושוב ושוב לחזור על השטיק הנצחי). ושלא נטעה, אני עדיין יכול לצחוק בטירוף מכל מיני סצינות בשלושה אמיגוס וכשראיתי את Bowfinger (שבארץ תורגם מסיבות בלתי ברורות ל"שחק אותה סטאר") עדיין צחקתי (קצת) אבל בעיקר בגלל אדי מרפי (עוד אחד שלא ידע לפרוש בזמן). בקיצור, כגודל הציפיות כך גודל הסרט. בד"כ כשאין מה להגיד על כל מיני קומדיות אומרים שהן חביבות (שזו הדרך הכי מתחמקת להגדיר בזבוז זמן משווע כשמדובר בסרטים) אלא ש"מפרקים את הבית" לא מתעלה אפילו לגובה הזה. מבין כל הדברים שקשורים בסרט, דווקא המשחק של סטיב מרטין והדמות שהוא גילם, היו ההפתעה הנעימה היחידה. זה לא שהוא התעלה לגבהים של דה-נירו וכאלה אבל לפחות הוא לא השתמש בשטיק של "הפההר" וכל השטויות האלו (זה בערך כמו ללכת להופעה גרועה של מאור כהן אבל לציין לטובה,כנקודת אור יחידה בהופעה,את העובדה שהפעם הוא לא חזר על הבדיחות המפגרות שלו). עד כדי כך. אני לא שייך לאסכולה של אלו שחושבים שסרט חייב להיות בעל מסר וכו' וכו'. לפעמים סרט צריך להיות שעה וחצי של כיף, בלי מסרים מעיקים, מוסר ההשכל וכו' (שיטה מאוד אופיינית לסרטים של אמריקה הוואספית). אבל "מפרקים את הבית" נכשל אפילו בנקודה הזו, של הכיף והצחוקים. הוא לא מצחיק, לא כיפי וטווה סיפור-אגדה שבהפוך על הפוך, מסתמן כסרט הגזעני ביותר של השנה. אגב, "מפרקים את הבית" דומה בעיקר לסרטי הבורקס הישראליים של שנות השבעים. עמוס בסטריאוטיפים, סטיגמות ופאנצ'ים לא מצחיקים, דמויות קרטוניות ועלילה מצוצה בעלת הגיון קלוש. העצוב מכל הוא שלמרות שהסרט אמור להציג את נצחון הווי החיים ה - carefree של קווין לאטיפה (להלן: מזרחי וטוב לו) על אורח החיים הוואספי של סטיב מרטין (להלן: אשכנזי, לחוץ, מגוחך). בסופו של דבר ההיפך קורה. קווין לאטיפה משתדרגת ועושה עם עצמה משהו. סטיב מרטין משתחרר אבל נשאר באותו מקום (אני מצטער אם אני הורס למישהו את הסוף אבל זה באמת לא "החשוד המיידי" או שבעה חטאים", הסוף די מתבקש לאורך כל העלילה). בקיצור, שעה וחצי מחיי שלא תחזור יותר הלכה לה לאיבוד בגלל סטיב מרטין. למי שמחפש תרבות טיפה יותר גבוהה (אבל ממש טיפה), אפשר לוותר על הסרט. בכיף.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
