לפני שנה פחות כמה ימים היינו בירח הדבש
בברצלונה. היה מדהים.
היינו נטולי דאגות, מאושרים ועשירים. יומיים אחרי החתונה ואני זוכר שחשבתי לעצמי
שאי אפשר להיות יותר מאושר מזה. הסתובבנו עד שהרגליים כאבו ואחר כך המשכנו להסתובב.
יומיים או שלושה אחרי שהגענו הגיע נר ראשון של חנוכה. ואלי בגלל שהיינו בירח דבש,
ואולי בגלל שהיינו במקום זר, החלטנו לארגן לעצמנו חנוכיה ולהדליק נרות.
אשתי הטרייה הנהיגה את המבצע: בחנות לכלי בית קנינו קרש קטן שישמש כבסיס ודבק. נרות
קנינו במכולת השכונתית. באחד ממיליון
הדוכנים שמכרו כל מיני קישוטים ופיצ'פקעס לקראת חג המולד קנינו 8 כדים קטנטנים וכד
גדול אחד שיהיה בתור שמש ובכמה יורו-ים טובים קנינו שני ברבורים שיקשטו את
החנוכיה. לכיבוד אני דאגתי, ויסקי ושוקולד, שניהם באדיבות הדיוטי פרי בנתב"ג.
עם כל הכבוד לשפע המדהים שלברצלונה יש להציע, סופגניות ולאטקס קצת קשה להשיג שם.
חזרנו למלון הנעים שלנו, אשתי עיצבה,
הדביקה, טרחה ועמלה ובסוף קיבלנו חנוכייה. מדהימה. באמת, אני חושב שהיא הכי יפה
בעולם. הדלקנו נרות, שתינו לחיים והמשכנו בירח הדבש. צעירים, מאושרים ועשירים כפי
שהיינו.
החנוכייה חזרה איתנו לארץ יחד עם עשרות
הפריטים שהבאנו מהעיר המדהימה הזו. הראנו אותה להורים ולחברים אבל אני מניח
שמבחינת רוב האנשים שראו את החנוכייה הזו, זה היה קרש עם כמה כדים קטנטנים ובעיקר,
הרבה כוונות טובות. מבחינתי זה היה הרבה יותר. כתבתי על צידו האחורי של הקרש את
התאריך ואת הנסיבות, כדי שבעתיד נוכל לזכור ולהתענג על הרגע.
עברה שנה. לפי הלוח העברי עברה שנה בדיוק.
עד לפני חצי שעה בכלל לא ידעתי שהיום נר ראשון של חנוכה. ידעתי שמחר אנחנו מסיימים
לעבוד ב – 13:00 לכבוד החג,
אבל לא ידעתי שהיום נר ראשון. אשתי ירדה למטה וכשחזרה היא סיפרה לי את הבשורה.
מיד שלפנו את החנוכיה שלנו.
שנה מאוחר יותר. בסלון של הבית שלנו,
כשהילדה הקטנטונת שלנו שואבת חלב מאימא שלה הדלקנו את הנר הראשון של חנוכה בחנוכיה
שלנו. הנר הראשון בחיים של הבת הקטנה שלנו.
האמת חייבת להיאמר. הקטנטונת לא התרשמה
במיוחד. היא יותר בעניין של חלב-אם ופחות בעניין של נרות חנוכה. אני מניח שהיעדר
הסופגניות והלביבות קצת הטריד אותה.
ובכל זאת, שנה אחרי שחשבתי שאי אפשר להיות
יותר מאושר, גיליתי שאפשר.
שלא ייגמר לעולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
