בחיים הקודמים שלנו, לפני חודשיים בערך, נסענו
לרעננה. בסופו של ביקור, הגענו לצומת ספרים. תמיד זה נגמר בצומת ספרים.
כמה זמן לפני, הבטחתי לעצמי להתחיל לחסוך או
לפחות, להפסיק לקנות ספרים. הילדה בדרך, האישה בשמירת הריון ולמי יש זמן לקרוא את
כל הספרים שאנחנו קונים. עשיתי חישוב קטן שלפיו גם אם אני אתמקד בספרים שיש לנו
בבית ועדיין לא קראתי, ייקח לי בערך 94 שנים לסיים את כולם. בינואר הקרוב אני בן
35 ולפי תוחלת החיים הממוצעת במשפחה שלי הנחתי שיהיה לי מספיק זמן. היה רק סייג אחד,
סייג אחד קטנטן: הרלן קובן - דן בראון - ג'וזף פיינדר. קניתי את כל הספרים שלהם
שיצאו בארץ ואיסוף זה דבר ממכר. בעוד שדן בראון וג'וזף פיינדר מגלים התחשבות במצבי
הכלכלי ובזמן הפנוי שהולך ומתמעט, הרלן קובן לא מתייאש. אם הוא לא מצליח לכתוב ספר
חדש, הוא שולה עוד אחד מהספרים שהוא כתב בסידרת מיירון בוליטר ומוציא אותו. ובכל
זאת, כמי שקרא כל אחד ואחד מהספרים ונהנה מכל אחד ואחד מהם בנפרד, אין לי מה
להלין. ספר של הרלן קובן זו שימחה גדולה. עוד צ'אנס לבלות קצת בניו ג'רזי מבלי ממש
לטוס לשם.
אז היינו בצומת ספרים בקניון רננים. על הבמה שליד
החנות התארגנו להופעה ארז נץ, חיים רומנו ושמוליק בודגוב ואני אמרתי לאשתי (בקנאה
מהולה במרירות) שאצלנו בחולון ההופעות האלה הן בד"כ הופעות מסוג
"הפעלה מחרישת אוזניים מסוג כלשהו לילדים" או הופעות מסוג "הפעלה
מחרישת אוזניים של זמר עם דרבוקה לנהגי מוניות", איך שלא יהיה, אני לא זוכר
את עצמי יוצא מהסופר פארם בקניון חולון ונתקל בהופעה של יצחק קלפטר שבא לעשות שמח.
הספר של קובן עלה 88 ש"ח. אני זוכר את זה
במדויק כי קצת כאב לי בכיס. אני בד"כ לא מתלבט הרבה, אבל באמת שהבטחתי לעצמי
לחסוך והיינו אחרי ארוחת בוקר מאוחרת וקניית תיק וכבר הזכרתי שהילדה הייתה בדרך ?
אבל, כל התירוצים שבעולם בטלים מול ספר של קובן וכמובן שקניתי אותו. חזרתי איתו
שמח ומאושר הבייתה וזהו, בערך.
בזמן הקנייה הייתי עסוק בקריאת "הקתדרלה
שליד הים" ויכול להיות שעדיין הייתי עסוק בקריאתו אלמלא הייתי מתייאש אחרי
200 וכמה עמודים. זה לא ממש התקדם והילדה שהייתה בדרך בחרה להגיע. וכמו שכל הורה
טרי אומר, "אף אחד לא מספר לך כמה שילדה חדשה דורשת זמן ואנרגיה" ובשלב
מסוים הגיע הזמן להחליט שאת הזמן הפנוי המועט כדאי להקדיש לקובן החדש (הערה קטנה
למען ההגינות – דווקא יש זמן פנוי באופן יחסי אלא שאני כל כך עייף כשאני מגיע אליו
עד שאני מעדיף לנמנם להנאתי מול משחק הכדורגל התורן).
התחלתי את קובן החדש לפני כמה ימים אבל עוד לא צלחתי את הפרק השני.
שיהיה ברור, פרק שני אצל קובן זה אומר שכבר הזכרנו את וין לוקווד, את קריירת
הכודרסל שנגדעה ואת ההזדקנות של ניו ג'רזי, מישהו כבר הספיק להיעלם בנסיבות
מחשידות ולהיחשד בנסיבות עלומות והרבה דברים קורים בשני פרקים אצל הרלן קובן, ובכל
זאת עדיין לא נקשרתי.
והנה, באה לה "הנערה שבעטה בקן
הצרעות". הספר השלישי בטרילוגיה המופלאה של סטיג לארסון. וכמה חבל שמדובר
בטרילוגיה. כשם שאני יכול בכל שלושה או ארבעה חודשים לקרוא בשקיקה ספר חדש של הרלן
קובן, כך אני מרגיש שהייתי יכול לקרוא את ספרי הטרילוגיה הזו לנצח. משהו שם עושה
לי את זה לחלוטין. אולי זה שוודיה ואולי הקצב או שאולי ההתעכבות של לארסון על
גיבורי המשנה. הכתיבה שלו פשוט מעולה ונכונה מאוד. אני זוכר את עצמי קורא את הספר
בגל חום אדיר בחוף המזרחי וחש בצינה וצמרמורת עם תיאורי הקור והשלג של לארסון.עד
כדי כך טוב.
מה שזה לא יהיה, גמעתי את הראשון בסדרה בשקיקה, עוד כשהייתי בארה"ב. חזרתי
ארצה ומיד קראתי את השני בצמאון ועכשיו אני מחפש דימוי הולם מסוג לספר השלישי
בסדרה.
היום אשתי קנתה לי אותו במתנה וכבר הספקתי להגיע
לפרק השני. כרגע, זה אחד מאותם ספרים שאתה מצטער שאתה לא יכול לקרוא בלילה אחד או
בישיבה אחת. עשיתי את זה כשהייתי צעיר ויכולתי להרשות לעצמי לא לישון בלילה או לא
ללכת לבי"ס (את זה דווקא לא ממש יכולתי להרשות לעצמי ובכל זאת הרשיתי...)
ליסבת סלאנדר, שהיא כנראה "הנערה שבעטה בקן
הצרעות" הצליחה להוציא לי מהיד ספר של קובן. זה לא קורה בדרך כלל.
אומרים שמחר יהיה גשום וסוער ואין מזג אוויר טוב מזה לקרוא ספר שעלילתו מתרחשת
בשוודיה. מהצד השני, אם הצלחתי בחום של 43 מעלות להיכנס לאווירה המתאימה, אני משוכנע
שגם בלי הסערה של מחר אני אצליח להתמסר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
