הבלוג של אילון

הקריירה של בן סטילר היא חידה בעיני. מהצד האחד, הוא סומן כהבטחה רצינית בתור מי שביים בשלהי שנות העשרים לחייו את אחד מהמנסחים המובהקים והידועים של תופעת דור ה - X, "המציאות נושכת" (ולפיכך הוא זכה להתייחסות של מי שהוא אקסטרה סופיסטיקייטד) אבל מהצד האחר הוא התבזה בסרטים דוגמת "כייבל גאי" ו - "זולנדר" (שאני כנראה היחידי שממש אהב את הסרט). הוא הפגין יכולת קומית מעולה בסרטים כמו "משתגעים על מרי" וב - Mission improbable (הטייק-אופ המצחיק בטירוף שהוא עשה יחד עם ג'ון וו וטום קרוז על "משימה בלתי אפשרית") אבל התבזה בסטים אחרים כמו "דופלקס" למשל. למרות הכל, אני מאוד אוהב ומעריך אותו והוא אחד השחקנים היחידים שאני טורח לראות את הסרטים שבהם הם משתתפים. "דודג'בול" שייך לחבורת סרטי ההשתטות. סטילר, דבילי מתמיד בתפקיד וייט גודמן, מדריך כושר שחצן ומגלומן שמעוניין לחמוס את מכון הכושר השכונתי, המאכלס בעיקר חלכאים ונדכאים ומנוהל ברשלנות פילנטרופית ע"י פיטר לה-פלור (ווהן) וכל זאת על-מנת להקים מגרש חניה לבאי המכון המצוחצח והחדיש שלו. בדומה לסרטי ספורט, ההכרעה תיפול במשחק חשוב וגורלי. במקרה הזה מדובר במחניים. אשכרה מחניים (המשחק הזה שהיינו משחקים עד גיל 10).

סטילר לוקח את האידיוטיזם שמאפיין את הדמויות שהוא משחק בקומדיות מהסוג הנ"ל עד לקצה. ראינו אותו עושה את זה בתפקיד דרק זולנדר כשאוואן וילסון לצידו ועכשיו הוא עושה את זה באופן קיצוני וגרוטסקי יותר. וייט גודמן הוא בדיחה מהלכת. דמות מקושקשת שהייתה מחזיקה בקושי סקצ' קצר ב-SNL או ב-MAD TV ועכשיו מחזיקה על הכתפיים את מוטיב הומור של סרט שלם. למרות כל האמור לעיל, במקרה של "דודג'בול" זה עובד כהלכה. במאי הסרט, רוסון מרשל ת'רבר (שזה הסרט הראשון באורך מלא שהוא מביים) הבין דבר אחד ויישם אותו: אם אתה מתכוון לעשות קומדיה מטופשת תעשה אותה מטופשת עד הסוף. זה הסיכוי היחידי להצליח בסרטים מהסוג הזה. "דודג'בול" הוא סרט כ"כ אידיוטי עד שהוא שווה צפייה. לא בקטע של "זה כל-כך גרוע עד שזה טוב" אלא יותר במובן של "זה כל-כך טפשי, שזה מצחיק". כריסטין טיילור (אשתו של סטילר) ווינס ווהן מעניקים סיוע נאה לסטילר במאמצי ההתבזות. מוזר קצת לראות את סטילר בלי וילסון אבל גם זה קורה לפעמים. בכלל, הולכת ומתפתחת חבורה חדשה של חברה שמופיעים אחד בסרטים של השני ואפשר תמיד למצוא אותם יחד. באמצע המאה הקודמת אלה היו דין מרטין, פרנק סינטרה וסמי דייויס ג'וניור שכונו ה - Rat pack. בתחילת שנות השמונים אלה היו רוב לאו, אמיליו אסטבז, ג'אד נלסון ואלי שידי שכונו ה - Frat pack ועכשיו אוון וילסון, לוק וילסון, וינס ווהן, וויל פרל, סטילר וג'נין גארופלו שבקונסטלציה זו או אחרת, תמיד מופיעים יחד. יש בזה משהו מנחם. אני אוהב את כל החבורה הזו. "דודג'בול" הוא עוד סרט טיפוסי שלהם. שווה צפייה לאוהדי הז'אנר ובכלל למי שרוצה לקצת צחוק אבל חשוב להזהיר שמדובר ברמה הנחותה ביותר של הצחוק. תהנו.