לפני עשור או יותר, בתקופה שבה אחי עוד היה מגיע לחופשות מולדת
בתדירות גבוהה יותר, אהבנו ללכת יחד ל"צומת ספרים". הרשת עוד הייתה
בחיתוליה ועוד לא היה ברור שהיא תשתלט על העולם. אז, זו הייתה חנות גדולה
במיוחד בקניון שמול וולפסון. היו שם הרבה ספרים ובעיקר, רפסודות של עץ
שעליהם הונחו ערימות של ספרים במחירים מוזלים. היה שם הכל מכל. מהדורות
ישנות וחדשות של ספרי הנ.ב.א של רונן דורפן, עופר שלח וכו'. ספרי מתח,
פרוזה, עיון ומה שלא תרצו. והעיקר, מחירים מוזלים. ספר שעולה 20 ש"ח הוא
בדר"כ פחות טוב/מעניין/פופולרי מספר שעולה מחיר מלא, אבל המחיר המלא בארץ
הוא פשוט גבוה מדי ובמחירים מוזלים הרבה יותר קל לקחת הימורים.
"פרשת
זיסקינד" היה אחד מההימורים האלו. אחי ואני לא שמענו על הסופר, יזהר
ארנון, ולמעט העובדה שמדובר בספר המגולל פרשיית רצח מסתורית, לא ידענו עליו
כלום. בניגוד אליי, לאחי יש טעם ספרותי מגוון. ישנם הרבה ספרים שמעניינים
אותו. אני קצת יותר "עממי". מספיק שתגידו לי "פרשיית רצח מסתורית" כדי
לעניין אותי ולהדליק אותי לקרוא. אמנם הספרים הטובים ביותר שקראתי בחיים
שלי דווקא לא קשורים לפרשיות רצח, אבל ע"פ רוב, זה מה שאני מעדיף לקרוא.
ואם לא רצח אז לפחות פרשייה.
נדמה לי שקראתי את "פרשת זיסקינד" בזמן שחלף בין קנייתו ובין סיום החופשה של אחי.
מעטים
הם המקרים בחיים בהם אתם מתלהבים מיצירה כלשהי (ספר, סרט, אלבום) מתוך
ידיעה ברורה שההתלהבות היא מנת חלקכם בלבד. זה קרה לי עם "לילה אחד
במקול'ס" שהוא אחד הסרטים שהכי נהנתי מהם בחיים וזה קרה לי עם "ספר
האשליות" של פול אוסטר שכבר עם סיום קריאתו היה ברור לי שהוא לא אחד מספריו
הכי טובים של אוסטר, אבל מבחינתי הוא היה יצירת מופת. ספר, הוא הרי מכלול
של דברים ולעיתים הההנאה ממנו קשורה בחווית הקריאה. "לב" של רם אורן הוא
עוד מותחן רם-אורני טיפוסי ואפילו לא אחד מהטובים שבהם. אבל זה שקראתי אותו
לאורו של פנס רחוב במהלך שלישית נשקייה בשלישות, משאיר אותו בהיסטוריה
הפרטית שלי כספר משובח.
"פרשת זיסקינד" תפס אותי בגלל כמה וכמה
דברים: מלחמת המפרץ, שהיא הבסיס שמניע את העלילה, זכורה לי כאחת מהתקופות
היפות בחיים. סוף עידן הילדות בואך אכזבות הנעורים. הרצח עצמו שהיה די
מסתורי והפתרון הבלתי צפוי. במובן מסוים, העובדה שהשפה בה הספר נכתב וכל
סגנון ההגשה שלו היו לא קשורים. קשה לי להסביר את זה, אבל בואו נגיד ככה:
אם ההצלחה של רם אורן קשורה ליכולת שלו לכתוב ספרים שלמים בשפה שהיא מאוד
נוחה לכל קורא, כך "פרשת זיסקינד" כתוב בצורה ארכאית. הוא אמנם לא משתמש
במילים כמו "חזיז ורעם", "גזוזטרה" וכד', אבל משהו בסגנון ההגשה נתפס
כארכאי.
אבל הדבר שהכי הכי תפס אותי בספר הוא המדבר.
חלק מעלילת הספר מתרחשת במדבר והדרך שבה יזהר ארנון מתאר את המדבר היא דרך
אוהבת מאין כמותה. לא הבנתי עד כמה אני אוהב את המדבר עד שקראתי את "פרשת
זיסקינד". אח"כ אמרו לי שזה אופייני לבני מזל גדי. ניחא. בכל מקרה, המדבר
אצל יזהר ארנון הוא מסתורי ומפתה ומעניין. חלפו הרבה שנים מאז שקראתי את
"פרשת זיסקינד" ובמהלכן נסעתי כמה וכמה פעמים לאילת. כל אחת המנסיעות הייתה
הזדמנות שלי לחוות את המדבר. אמנם מבעד לחלונות המכונית, אבל מדבר. נטוש,
מסקרן, מפתה ואין סופי כמו שמדבר צריך להיות. אם יש משהו שאני מתחרט עליו
הוא שבנסיעה שלי לארה"ב ב-2007, לקחתי טיסה מסן פרנסיסקו ללאס וגאס ולא
עשיתי את המרחק הזה בנסיעה מדברית.
איך שלא יהיה, כבר עם קריאתו וכבר
עם ההתלהבות שהייתה כרוכה בה, היה ברור לי שמדובר בספר בינוני למדי. אבל
בינוניות שתפסה אותי מכל הכיוונים.
החופשה נגמרה ואחי חזר ללונג
איילנד וזיסקינד איתו. מאז, בכל פעם שהגעתי לבקר אצל אחי, קראתי את הספר.
כמו ד"ר פפר, ניו יורק, ואולד נייבי, כך חופשות אצל אחי תמיד התאפיינו
בקריאה חוזרת ומהנה של "פרשת זיסקינד". בניגוד להרבה אחרים, אין לי בעיה
לקרוא ספר בפעם השנייה או השלישית או העשירית, אם במהלך הקריאה אני מצליח
לשחזר משהו מהחוויה הראשונית. אותה חוויה שחוויתי במהלך הקריאה הראשונה.
במקרה של זיסקינד, זה עבד בכל פעם. ב-2008 אחי נשבר ומסר לי את הספר
לצמיתות. לא קראתי אותו מאז אבל אני יודע שהוא מחכה לי יחד עם עוד הרבה
ספרים אחרים.
אלא שאני רציתי עוד.
כמו
מעריצים שרופים שמחפשי מתחת לכל סלע בוטלגים של האמן החביב עליהם, כמו
סטודנטים לספרות שמוכנים לכל מאמץ כדי לאתר רשימות של המשורר החביב עליהם,
כך גם אני ידעתי שאני חייב למאמץ נוסף...
יזהר ארנון,
המחבר של "פרשת זיסקינד", הוא בעצם נכדו של הסופר אלכסנדר זיסקינד
רבינוביץ' (אז"ר). הוא היה עיתונאי במשך 40 שנים ונודע בדעותיו הימניות. עם
תחילת שנות התשעים הוא פרש מהעיתונות כדי להתמסר לכתיבה. "פרשת זיסקינד"
היה ספרו השני. ספרו הראשון "ערפל בצוק יעלים" לא זכה להצלחה.
חיפשתי
את הספר הזה בכמה וכמה ספריות, באתר של סטימצקי וצומת ספרים וחיפשתי אפילו
ביקורות שנכתבו עליו אם בכלל. כל דבר שייקשר אותי לספר הזה. לא מצאתי. אני
מודה השם הזה "ערפל בצוק יעלים" נשמע כמו פתיח להרבה מסתורין וקסם.
כשלעצמו, זה היה הדרייב להמשיך ולחפש. לפני כמה זמן, במהלך חיפוש שגרתי
מצאתי את הספר למכירה באינטרנט. משומש, יד שנייה מספרייה (או משהו כזה)
והזמנתי אותו.
הספר הגיע לפני שבוע ביום ההולדת שלי בדיוק, והוא היה
הריבאונד. ספר ההתאוששות אחרי שסיימתי את" הנערה שבעטה בקן הצרעות" ולפני
ההרלן קובן החדש.
האמת היא שמדובר בספר בינוני במיוחד ואפילו חיוור
ביחס ל"פרשת זיסקינד". הסגנון הוא אותו סגנון והארכאיות שהייתה חביבה
ב"פרשת זיסקינד" פה כבר הפכה למטרידה. הספר יצא בשנת 91', הוא מתאר פרשייה
משנת 73' והשפה היא שפת 1948. משהו כזה. ובכל זאת, גם "בערפל בצוק יעלים"
ניכרת האהבה הגדולה של יזהר ארנון למדבר. למרות השפה ולמרות הכשלים שקיימים
בספר, המדבר של יזהר ארנון ממש עושה חשק. חשק להיות שם ואפילו חשק לחיות
שם. ורק בשביל זה, היה שווה להזמין את הספר ולטרוח ולקרוא אותו. תודה
מיוחדת מגיעה לספרייה המקומית של המועצה הגלילית "מעלה יוסף". העותק שיש
בידי היה שייך באחד מגלגוליו לספריית המועצה.
בדרך כלל,
כשבן אדם כותב ביקורת או התרשמות על סרט או ספר, מדובר ביצירה שנגישה
לכולם. שני הספרים של יזהר ארנון לא נגישים ונעלמו מהשוק לחלוטין. וגם אם
הם היו נגישים בכל ספרייה או חנות, אפילו אני, שבא להלל ולשבח את יזהר
ארנון, מדרג ספר אחד כחלש ואת האחר כבינוני. לא בדיוק המלצה חמה. ובכל זאת,
המדבר אצל יזהר ארנון הוא יפה ומסתורי ומעניין ומושך יותר מכל מה שיוצא
לנו לראות מחלון המכונית בדרך לאילת. הוא כמעט נמצא במקום אחר. לא בארץ
אחרת אלא בספירה אחרת. ורק בשביל המדבר הזה, שווה לטרוח .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
