הבלוג של אילון

נדמה לי שכל שריר בגופי, מאזור המותניים ומטה, התגייס הבוקר כדי לאותת לי "אל תלך לעבודה".

סבלתי מכאבי רגליים מוזרים כאלה. אם הייתי עושה ספורט, הייתי אומר שזה בגלל הספורט. אבל לא עשיתי. התרוצצתי בסופשבוע, כפי שמקובל, אבל ספורט לא היה שם. לקראת 14:30 יצאתי מהעבודה כדי לקחת את הקטנטונת לרופא עור. בדרך חזרה, כמעט והתפתתי להישאר איתה ועם הבייביסיטר (אימא שלי) ולאכול צהריים ולא לחזור לעבודה. אבל השולחן עמוס ניירות והמצפון לא הירשה לי. חזרתי ובדרך חזרה הבייתה, כה שעות מאוחר יותר, במדרגות שיורדות לקומת הכניסה, חזרו כאבי הרגליים. אמנם בקטנה, אבל כמו תזכורת "אתה רואה שהסתדרת ??"

אתמול בערב היינו במסיבה מהעבודה של אשתי. הבן של הבוס התחתן וחגגנו בביתו את החתונה. היה ממש נעים. מאז שנולדה הקטנטונת כמעט ולא יוצא לנו לבלות לבד ביחד. אחת לכמה חודשים מגיע האירוע שלכבודו אנחנו מסתדרים ומתלבשים יפה, יוצאים מהבית ריחנים ומנסים לחשוב כמה שפחות על הבית ועל הבייביסיטר השנייה (אימא של אשתי). אתמול הייתה לנו הזדמנות כזו, ניסינו לתזמן את שעות השינה של הקטנטונת כך שהיא תירדם לפני שנלך. התקלחנו בזריזות, התלבשנו מהר, התאפרנו (טוב, רק אשתי התאפרה) ויצאנו למסיבה.

האמת, קל להיות נינוח ורגוע כשאתה על מרפסת רחבה בשיכון ל', כשמולך פרוש שדה דב, ולפניך מגשי סושי מגוונים וסלט פפאיה שהמבינים (אשתי) טוענים שהוא ממש ממש טעים. היה אירוע מאוד נחמד ולמרות ששאר הזוגות היו מבוגרים מאיתנו הצלחנו להתחבר ולזרום. אני חושב שלאשתי ולי יש גישה טובה יחסית לאנשים מבוגרים יותר. אני מניח שיש פסיכולוגיה שלמה מאחורי זה אבל שוב, מוצאי שבת על מרפסת עם רוח קלילה והרבה סושי, זה בטח לא הזמן להיכנס לפסיכלוגיות. לקראת אמצע האירוע הגיעו דניאלה ודורון. שניהם חוזרים בתשובה. יצאה השבת ולקח להם זמן להגיע.

הם התיישבו לידנו ומהר מאוד שכננו לשולחן גרר את דורון לשיחה על החזרה בתשובה. אני מניח שלדוסים יש תרגולת קבועה כשהם נתקלים בחילונים. ואני יכול להניח שכל אחד מהם נתקל לא מעט בשאלות על החזרה בתשובה. בלי הרבה מאמצי שכנוע מצידנו, דורון מיד התנדב לספר.

דורון היה מלך חיי הלילה של קלן. היה לו מועדון שנחשב לאחד הידועים בגרמניה והוא עשה הכול, ניסה הכול וטעם הכול. הוא מתייחס למועדון ולקלן כאל "החיים הקודמים" אבל לא יכולתי שלא לחשוב שיש בו גאווה לא קטנה כשהוא מספר על המקום הזה. הוא לא מתגעגע אבל מתגאה. הוא לא היה חוזר לשם בעבור שום הון שבעולם, אבל נעים לו להציג את ההצלחה הזאת בפנינו. יש בו את הידיעה המרגיזה כשלעצמה שמאפיינת חוזרים בתשובה לפיה הם יודעים משהו יותר מאיתנו, הם גילו איזה אור שאנחנו לא ממש מודעים לקיומו. לזכותו אני חייב לציין שהוא בחור מאוד נעים והיה ממש מאלף לשמוע אותו. כמובן שכמו בכל שיחת גברים, גם כשכוכב השיחה הוא חוזר בתשובה, הגענו לכדורגל. דיברנו על פ.צ קלן ועל פיזנטי, על קלאוס אלופס וכריסטוף דאום ואחרי שדורון הפליג בשבחיה של התורה הוא הודה שהדבר שהכי מעניין אותו במוצאי שבת זה לדעת מה עשתה מכבי חיפה. למרבה שמחתו, יכולתי לעדכן אותו שהם ניצחו 5-0. בשביל איש כל כך נחמד אני מוכן לסבול נצחון כזה של חיפה אחת לכמה זמן.

אז למה בעצם בלוז ???

אולי כי ערבים שכאלה רק גורמים לי להתגעגע בקטנה לתקופה שלי ולאשתי היה הרבה יותר זמן לבלות יחד.

אולי כי הבריזה הנעימה מהמרפסת של הבוס החזיקה מעמד רק עד היום בבוקר. בסוף נהיה לי חם.

אולי כי היום, מבין כל הימים בשנה, נורא רציתי להישאר בבית ולהמשיך לקרוא את "הנאום האחרון" שאני קורא כרגע.

ואולי זה מתוך ההבנה שאפילו בשבוע מקוצר כמו זה, יום ראשון זה יום טוב לבלוז.