הבלוג של אילון

ישנם בקרים שכאלה בהם אתה קם נמרץ וחיוני, מספיק להתגלח, לשים את האפטרשייב שאתה אוהב (עם "הריח של פעם"...), לוקח את הילדה למשפחתון ומגיע לעבודה כשאתה עדיין נמרץ וחיוני.

ישנם הרבה בקרים כאלה ולפעמים עצם ההגעה לעבודה מנקזת מתוכך את הנמרצות והחיוניות ואז לפחות אתה נשאר עם הריח של האפטרשייב, אבל פחות נמרץ מהנדרש .

הבוקר הצלחתי לשמר את החיוניות גם בעבודה. כוורת שרה לי ולתינוקת שלי כל הדרך למשפחתון, ציפורים צייצו, מצאתי חנייה קרובה, אמרתי בוקר טוב לשומר של הבניין, הוא אמר בחזרה, עליתי למשרד ויצאתי נמרץ לשבוע העבודה המקוצר באדיבות חגי ישראל והשלטון המקומי.

ישנם ימי עבודה כאלה שנקבעים על פי הפסקול שקבעת לעצמך.

ימים שבהם אתה מגיע לשעה 12:00, מרוט ועצבני ופתאום אתה שם לב שלא שמעת תו אחד כל היום. שכל מה ששמעת זה בקשות וטענות ומענות וצעקות. ישנם גם ימים כאלה.

היום אמרתי לעצמי לא ולא.

בלי כל סיבה מיוחדת, כמו אהבה ישנה, חזרתי לביטלס. ולא לחומרים המתקדמים.

חזרתי לליבה, לתחילת הדרך. ל – Not a second time ול – You really gotta hold on me. תחילת הדרך באמת. לא לדברים המקובלים כמו All my loving אלא לסודות הקטנים של אוהבי הלהקה – I'll be back ו – If I fell.

שמעתי והתענגתי.

ולמרות שאין חורצים את דינו של יום עבודה בעודו מקרטע אל סיומו, אפשר להגיד שהתכנית עבדה. איזה בוקר מענג. יום פורה בעבודה, בליווי פסקול משכנע.

ורק אז נזכרתי...

היום ה – 9.10.2011. אם היה חי, ג'ון לנון היה מציין 71 שנים להולדתו. אבל הוא לא חי. לפחות לא בעולם הגשמי וכל מה שנשאר לי זה השירים המעולים שלו שליוו אוצתי היום ושמרו עליי מפני הבאסה בעבודה. ועכשיו מגיע הקטע הרוחני...אולי הייתה זו רוחו של לנון שכיוונה אותי לשמוע את הביטלס דווקא ביום הזה. לא, אה ?

ואלי זו העובדה שמדובר במוזיקה הכי טובה שנוצרה אי פעם. עכשווית או לא עכשווית, רלוונטית או לא. לא היה ולא יהיה טוב מזה. בדוק.