הבלוג של אילון

אתמול יצאנו לסרט (למלא את החלל) והשארנו את חמותי לשמור על הגוזלית. כשחזרנו מהסרט, בסביבות 23:30 הסעתי את חמותי הבייתה, ליפו. מאז שפוטרתי מהלהקה איתה עבדתי, חסרות לי הנסיעות הליליות. אמנם כל נסיעה לילית תמיד נגמרת בחיפוש חנייה מעיק ומתיש, אבל הנסיעה עצמה, בהנחה ואני ער רוב הדרך, מאוד מהנה. אני זוכר את עצמי נוסע אחרי חזרות, עתיר אדרנלין, דוהר מכפר מל"ל לכיוון חולון ומרוצה מכל שנייה. יש משהו משמח ברדיו של הלילה. וגם אם אתה נתקע על אלבום פחות מעניין בלילה של אלבומים ב - 88FM, זה עדיין משמח. אין כמו הלילה בכבישים. 

בכל מקרה, אין דין נסיעה קצרה ליפו להחזיר את חמותי כדין חזרה מחזרה בכפר מל"ל ובכל זאת, הרדיו של הלילה תמיד משמח, אפילו אם הנסיעה קצרה והלילה הוא לא ממש לילה. בשעות האלה, הפערים עצומים. מוצ"ש 23:45 זה ממש לא הלילה שבין ראשון לשני (או בין רביעי לחמישי) ב - 2:00. עולם אחר לגמרי. אתמול, בעודי חוזר מיפו לחולון יצא לי לשמוע תכנית עם פנינה רוזנבלום. מסתבר (לא היה לי מושג) שהייתה לה נפילה עסקית כלשהי. המראיין (נ דמה לי שזה היה הפסיכולוג המאוס אילן רבינוביץ') דיבר וליהג ואמר עליה דברים חמים ובסך הכול, היה מעניין. נכון, זה לא לילה של אלבומים וזה לא כמו לשמוע את לני קרביץ שר לתוך הלילה It ain't over til it's over ובכל זאת גם אילן רבינוביץ' ופנינה רוזנבלום העבירו לי נתח נאה ואיכותי של זמן.

נזכרתי בזה עכשיו כשראיתי בזווית העין בבלוג שלי את רשימת "אלה לא יבואו אצלי". זה פשוט מדהים לראות עד כמה היא לא עדכנית ועד כמה היא מלאה באנשים חסרי משמעות. אני מנסה לחשוב מתי הספיק לעבור כל כך הרבה זמן והפך אותם לחסרי משמעות. פעם הם היו חשובים מספיק כדי שאני אטרח לחפש תמונות שלהם ולהכריז בהתלהבות האופיינית שהם לא יבואו אצלי אף פעם. היום, בלי שהרגשתי, חלקם הפכו למאוד חשובים. פיני גרשון שאז היה השטן בהתגלמותו הוא היום הנשיא של הפועל חולון. האיש שאמור לקחת את קבוצת ילדותי (ואחד הדברים הכי חשובים שמחברים אותי למקום הזה) ולהפוך אותה למיני אימפריה שהיא צריכה להיות. משה דץ משמח את הילדה שלי על בסיס יומי כמעט ונכון שעדיין קשה לי לשמוע את הדיקציה שלו, אבל וואלה, הבובה שלי אוהבת את הכבשה שושנה ולפעמים כשאף אחד לא שם לב אני שר לעצמי "היי היי דינו / דינו חמודינו". שלומי שבת התגלה כאיש חם וכן ב - The Voice ואני ממש לא חייב לשמוע את המוזיקה שלו. השאר, הפכו לפחות חשובים. דודו טופז התאבד לפני שלוש שנים. ארקדי גאיידמק לא רלוונטי לכלום, ממש כמו שמעון גרשון ורעייתו. Hell אפילו קשה לי להיזכר בשם של חלק מהאנשים ברשימה - נדמה לי שאחד מהם זה ניסן שור ועוד אחד זה הנודניק ההוא מגיא פינס (עוד תכנית שלא ראיתי מאז שהפסקתי לגור עם אסנת).

נראה לי שבקרוב אני אעדכן את הרשימה או שאעלים אותה לגמרי. בלוג אופטימי. אמנם הבעלים עמוס, אבל אופטימי. 

מזל שפנינה הגיעה לי לרדיו לקראת הלילה ושלחה אותי לחשוב מחשבות חיוביות בפרוץ השבוע החדש. היא הרבה פחות מעניינת מאלבום של הסמית'ס בלילה של אלבומים, אבל קשה לי לזכור מחשבה חיובית אחת שיכולה לעלות לי בראש אחרי שאני שומע אלבום של הסמית'ס. זה ממש לא הקטע שלהם.