הבלוג של אילון

בימים כתיקונם אני תופס מעצמי זמר טוב. בימים כתיקונם רבים אחרים תופסים ממני זמר טוב. באמת. אני מסוגל לשיר את הסי פארט של I've got a feeling בלי להשתנק ולפעמים, בערב, כשאני נשאר כמעט לבד בעבודה, אני שר את Delilah של טום ג'ונס בעוצמה שכמעט מזכירה את המקור. אני שר את Here there and everywhere בעדינות כמו פול וכשאני לבד באוטו אני מסוגל לתת ללד זפלין פייט טוב ב - Black dog או לגאנז בפרדייז סיטי. ובכל זאת, אשליית ה - "אני זמר טוב" התנפצה אל סלעי המציאות שלשום בערב. ישבתי עם הגוזלית הקטנה מול המחשב, צפינו במקבץ מהשירים שהיא הכי אוהבת. הכול היה טוב ויפה, שרתי את "המשפחה שלי" עם שלמה ניצן ואת "מי שמביט בי מאחור" עם הכבש השישה עשר. עשיתי את הקול הנמוך ב "היי הו היפו" ושרתי בלי טעויות את "אצו רצו גמדים". הכול היה טוב ויפה עד שהגענו ל - אצא לי השוקה". בבית השני היא הסתכלה עליי ולראשונה מאז שנפגשנו אמרה לי "אבא, די מספיק !" וזהו....הפסקתי. אני לא רגיל לקבל הערות מהקהל. רציתי להגיד לה שבעבודה יש אנשים שממש נעמדים ליד הדלת כדי לשמוע אותי שר (אמנם זה בזמן ההמתנה לשירותים שיתפנו ובכל זאת). פעם אפילו גרמתי ליועץ ביטוח פנסיוני לרקוד ספונטנית לצלילי Spread a little happiness (מה שמוכיח שאין דבר שיועץ ביטוח פנסיוני לא יעשה כדי למכור לך ביטוח מנהלים).אבל זה לא עזר. משפחה משפחה, אבל לא מפריעים לגוזלית באמצע "אצא לי השוקה". Some things are not done !!!

http://youtu.be/qwoY9LGO8pU