הבלוג של אילון

בשלב מסויים ג'ון וג'ואן קיוזאק היו אמורים לגלם את התפקידים שגילמו בהתאמה מת'יו ברודריק ובט מידלר. בשלב מסויים טים ברטון היה אמור לביים את הסרט. בשלב מסויים לסרט הייתה אמורה להיות עלילת-משנה משמעותית יותר (אבל כמו שקורה תמיד, ביקורת קטלנית בהקרנות הצפייה גרמה לשינויים שהוכנסו די ברגע האחרון) הרבה דברים טובים יכלו להקרות בדרכו של הסרט אבל הם פשוט לא נקרו. היום בבוקר ראיתי את צמד התאומים הזחוח שמופיע מדי פעם אצל אברי ולינוי והם טענו שהסרט כל-כך גרוע עד שממש מוכרחים לראות אותו. אני לא לגמרי מסכים, למרות הפגמים הרבים "נשים מושלמות" לא היה כל-כך רע. באמת שלא. אין להבין מהמשפט האחרון שמדובר בסרט חובה, ממש לא, אפשר לוותר על הסרט בלב שלם, אבל אין צורך להכתיר את הסרט כאסון הקולוסאלי שעושים ממנו.

הסיבה הראשונה לחשש הייתה ההגדרה של הסרט: קומדיה אפלה. יש נטייה להעניק את התואר הזה בקלות רבה מדי וברוב המקרים שלא לצורך. אני לא יודע מה היה חסר לי יותר, הקומדיה או האפלה אבל שני האלמנטים לא באו לידי ביטוי. הסיבה השנייה הייתה הקאסט המבטיח. הנסיון מלמד שסרטים עם קאסט מבטיח בדרך כלל מסתיימים בנפילה (אם מתעלמים מאושן 11 וכו'). איכשהו אני תמיד מצליח ליפול בקטע הזה: אני רואה סרט עם קאסט מבטיח וישר משוכנע שיכול לצאת מזה משהו טוב. במקרה הספציפי הזה, לצד קידמן וברודריק שמגלמים זוג נשוי אפשר למצוא את בט מידלר וג'ון לאוויץ, גלן קלוז וכריסטופר ווקן (מה יהיה כריסטופר, מה יהיה ???), כל הקאסט הזה לא מצליח להציל את פראנק אוז, במאי הסרט, מכשלון קופתי.

"נשים מושלמות" (The Stepford wives במקור) הוא עיבוד מחודש לסרט משנת 75'. יכול להיות שאוז היה צריך לעזוב את נשות סטפּפורד במנוחה כי למעט העיצוב המרשים ובדיחה קטנה או שתיים (יותר לכיוון האחת) אין להן מה לחפש במאה הנוכחית.

הסרט מביא את סיפורה של ג'ואנה אברהרד (קידמן), מפיקת טלוויזיה בכירה בשיא הצלחתה שנאלצת להתפטר מתפקידה. בעלה (ברודריק) מעביר את המשפחה לסטפּפורד שהיא עיירה שנראית כמו חלק מציור. הכל כל-כך שליו, רגוע ומקסים. הנשים הן עקרות בית מושלמות, בנויות כהלכה ומעולות במיטה. הגברים נפגשים מדי יום במועדון השכונתי, מעשנים סיגרים, שותים קוניאק משובח וחיים את החלום. ג'ואנה כמובן לא מצליחה לשרוד בתפקיד עקרת הבית הקטנה וחוברת לבובי מרקוביץ (מידלר - בתפקיד שלפי הגדרת התאומים המעצבנים מהבוקר, היא עשתה כבר אלף פעם) בתקווה לפענח את הסוד של סטפּפורד.

זה לא מספיק גרוע לטעמי כדי להיכנס לרשימת הסרטים המבאסים, אבל זה בהחלט קרוב לרשימה רעיונית ורוחנית. אפשר ורצוי לוותר. אין בסרט הזה את הערך הקאלטי/קאמפי המינימלי הנדרש מסרטים רעים.