הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 8/2003
דו"ח צפייה: לא דופקות חשבון - גולדי הון, סוזן סרנדון
להגנתי אני יכול לציין שהסרט נלקח כברירת מחדל וליווה אותי במהלך נדודי שינה, שני לילות ברציפות. להגנתי אני יכול לומר שהסקרנות הטבעית שיש לי לגבי שנות השישים במוזיקה, הניעה אותי לקחת את הסרט ואפילו לראות אותו עד הסוף. אין לי, however, מה לומר להגנתו של הסרט שהיה גרוע למדי. אני הולך להיות פלוץ ולהיטפל שוב לבעיות העובדתיות שיש בסרט: מבחינה כרונולוגית, כל הסיפור ממש-ממש לא מסתדר. אם נתעלם מהבעיה הבסיסית הזו, הרי שיש בידינו סרט שבמקרה הטוב אפשר להגדיר כסביר-מינוס (במקרה הממש טוב). גולדי הון מגלמת את סוזט, גרופית מזדקנת (ובגילומה של גולדי הון אף ניתן להוסיף את שם התואר פאתטית) הנוסעת לחפש את חברתה לימי הסקס-סמים-רוקנרול ומגלה לחרדתה הרבה כי זו האחרונה (לוויניה קינגסלי) הפכה לאשת חברה בורגנית וצפודה (חפשו את המילה במילון, היא אשכרה קיימת). במהלך הדרך מל.א לפניקס מצטרף אלייה תסריטאי תמהוני ולחוץ שחוזר לפניקס אחרי עשרים שנה and not to make amends. הופעתה של סוזט בחיי חברתה הבורגנית גורם לחוכא ואיטלולא במשפחת קינגסלי וכן הלאה (הערת ביניים - במבט שני על תקציר הסרט, אני חייב לציין שהתקציר נשמע הרבה יותר טוב ממה שהסרט נראה. Honest). קומדיה אמריקאית לדור המזדקן שלא מחמיצה אף מלכודת קיטש אפשרית (וגם כמה בלתי אפשריות).
שלוש הערות לגבי השחקנים:
1. רציתי לומר שהופעתה של סוזן ברנדון, כובשת כתמיד, אבל היא לא ! פשוט לא ! גולדי הון סתם מעצבנת.
2. ג'פרי ראש מבריק אבל בודד במערכה.
3. הליהוק של, בתה הביולוגית של סוזן סרנדון, אווה אמורי, לתפקיד בתה המעצבנת בסרט, ג'ינג'ר, הוא פשוט מבריק (מישהו אמר נפוטיזם ?)
שורה תחתונה: למי שצופה נדודי שינה בימים הקרובים, מומלץ לראות איך שלושה זוכי-עבר באוסקר מתפרנסים בשעות/שנות הדחק.
הבלוג של אילון מאחל הנאה ותנחומים למי שיבחר לצפות בסרט.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
