הבלוג של אילון

ביום רביעי אני אסע לפארק עם שירי ואסנת ואראה את כוורת. והנה, בעודי שוטף את הבקבוקים של התינוקת היכתה בי ההכרה שאני הולך לראות את ההופעה הלפני אחרונה של הלהקה (כמעט) הכי חשובה שכתבה ושרה בעברית. ההופעה הלפני אחרונה EVER. אין ספק שמדובר במעמד מרגש. לא חשבתי עליו כשקניתי את הכרטיסים. כשקניתי אותם חשבתי בעיקר שכל מי שקנה כרטיסים להופעה של 8.8 (יום חמישי) נדפק כי החבר'ה יהיו קצת עייפים מההופעה של יום לפני. לא חשבתי על זה שמי שיגיע ל 8.8 יראה בעצם את ההופעה האחרונה של כוורת. 

שלא כמו משינה, שאת הופעתם האחרונה נסעתי לראות בערד לפני 18 שנה (לא נגמר טוב. למעשה אפילו לא התחיל...) החבר'ה של כוורת באמת מבוגרים. הם נראים מצוין ומעדויות מהימנות מבריכת הסולטן הם גם נשמעים מצוין. אני יכול להישבע שראיתי הבוקר את אפרים שמיר עושה הליכת בוקר ברח' סוקולוב בחולון ולמרות הכרס הוא נראה כשיר להופיע ובכל זאת, כשהם מבטיחים שזה האיחוד האחרון אפשר להאמין להם. אפילו שהם הבטיחו את זה גם בשנת 1998.

אני מאוד אוהב את כוורת. אלמלא משינה הייתי מכריז עליהם בקלות כעל הלהקה השראלית האהובה עליי. ובכל זאת, ההצהרה הנחרצת שלהם לפיה מדובר באיחוד האחרון קצת מרגיזה אותי. בהתחלה זה היה נראה כאילו הם בעצם עושים טובה. ושוב, אחרי שקיבלתי עדויות מההופעה בבריכת הסולטן אני מבין שלמרות הגיל, ולמרות שעברו ארבעים שנה, הם התאחדו and they mean business. ושלא נטעה, זה סבבה. בהחלט עוזר לבנות ציפיות להופעה של יום רביעי ובכל זאת, למרות ההתרגשות של לראות את כוורת יחד עם עוד 50,000 איש בפעם הלפני אחרונה, בא לי שהם יתאחדו עוד פעם. אני מקווה שמתישהו בעתיד ייכנס בהם השד והם יחליטו להתאחד בפעם האחרונה. ישנם הרבה אירועים בדרך שמצדיקים איחוד.

למשל, ב - 2016 יציינו 40 שנה לפירוק הלהקה. אירוע שבהחלט מצדיק איחוד. ב -2017 יציינו 44 שנה לאלבום הראשון. זה אמנם לא מספר עגול, אבל איזה מספר מגניב זה 44 ?? 

נמשיך, ב - 2018 נציין 70 שנה למדינה. בחייאת, מדינה שהצליחה להחזיק 70 שנה בתנאים כאלה לא ראויה לאיזה איחוד של כוורת ??!!??

ב - 2019 נציין מאה שנה להצהרת בלפור. העובדה שההצהרה ניתנה ב - 1917 לא צריכה להטריד אותנו. במידנת פרטאצ' כמו שלנו מותר וראוי לחגוג באיחור אירוע שכזה. ב - 2020 הבת הבכורה שלי תהיה בת 10 ב"ה. אני מקווה שעד אז אני אצליח להתקדם איתה מעט מעבר ל"נתתי לה חיי" שהיא שרה בהתלהבות והשורה האל-מותית "לו לו לו לו לו לו לו לו הופ טררה" שאנחנו שרים ביחד (היא בד"כ שרה את ההופ ואני תקוע עם הלו לו לו). אני חושב שהופעת איחוד אינטינמית אצלי בסלון בהחלט תכבד את הלהקה ואת הבת שלי.

בקיצור, ביום רביעי אני נוסע עם שירי ואוסקה לפארק לראות את כוורת. יהיה צפוף, לא תהיה חנייה, הלחות של ת"א תהרוג אותנו לאט בשירים השקטים ומהר בשירים המהירים אבל וואלה, 40 שנה לסיפורי פוגי, צריך לתת רספקט. ואם לא נהנה, אני אבקש השלמות מאפרים בסיבוב הבא שלו בסוקולוב. אני רואה אותו בדרך למכולת.