הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 2/2005
דו"ח צפייה: הנשכחים - ג'וליאן מור, דומיניק ווסט.
בשורה התחתונה, "הנשכחים" הוא אחלה סרט. ובמקרה הספציפי הזה, השורה התחתונה חשובה. היא חשובה מפני שיש כמה דרכים להסתכל על "הנשכחים" וקשה לי להתייחס לדרכים האלה בלי להסגיר את ההתרחשויות בסרט, ואת זה לא הייתי רוצה לעשות. "הנשכחים" הוא סרט מתח עשוי טוב המכיל כמה וכמה אימג'ים שנחרטים בראש (אחד מהם, של תאונת דרכים פתאומית, היה אחד מהחזקים שראיתי לאחרונה). ג'וליאן מור נראית מצויין בסרט ומשחקת מצויין (זה לא חידוש) והאווירה המותחת והדריכות נשמרות לאורך כל הסרט. אפשר לחלק את חוויית הצפייה בסרט, לשני חלקים: החווייה המיידית והחוייה בדיעבד. "מלהולנד דרייב" למשל, הוא סרט שחוויית הצפייה המיידית השאירה אותי דרוך ומוקסם (כייון שלא ברור מה טיב ההתרחשויות בסרט אבל הסרט מעוצב לעילא ועילא) וחוויית הצפייה בדיעבד גרמה לאהוב אותו אפילו עוד יותר (כשקראתי מבחר פרשנויות לסרט והבנתי שמדובר בטריק קבוע של דייויד לינץ'). אני מזכיר את "מלהולנד דרייב" בכוונה כיוון שבשני המקרים, היה הבדל ניכר בין חוויית הצפייה המיידית (ובמקרה של "הנשכחים" מדובר בסרט מתח שעשוי טוב) לבין חווית הסרט בדיעבד. גם במקרה של "הנשכחים" אפשר לאמץ אין-ספור פרשנויות וחלקן מקנה לסרט תוקף אחר לגמרי. בכל מקרה, מדובר בסרט שווה. "הנשכחים" מספר את סיפורה טלי (מור) אישה המשוכנעת כי בנה נהרג בתאונה וכולם מנסים לשכנע אותה שלהד"ם (כולל בעלה והפסיכולוג שלה) ושהבן הנ"ל בכלל לא היה קיים. זה עשוי מצויין, זה מותח ומעורר-שיחה (A fuckin' conversation-stimulator אמר ג'ק בלאק אודות נושא אחר לגמרי....)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
